לענת זגורסקי, לזכרה

אֲנִי מַחֲלִיפָה חִיּוּךְ

וּמִלָּה צְלוּלָה מְצַלְצֶלֶת בְּקוֹלֵךְ.

רַק אִשָּׁה מוֹדוּלָרִית מִשָּׁם לְכָאן רוֹאֶה בֵּין

עַנְנֵי הַכְּבָשִׂים אֶת הַשְּׁחֹרָה עִם הַטְּלַאי

מִשְׁתַּקֶפֶת בָּהּ.

יָרַדְתִּי מֵהַסֻּלָּם

קַמְתִּי

וּכְבָר לֹא הָיִית שָׁם, לַהֶבֶת שֵׂעָר,

כְּמוֹ זוֹ שֶׁל הַגִּ’ינְגִּ’ים הַקְּטַנִּים שֶׁנֶּחְטְפוּ עִם הַחִיּוּכִים

לְאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, מִשָּׁם רַק מָוֶת מְשַׁחְרֵר

וְאַתְּ לֹא יָדַעְתְּ שָׂרֶטֶת

כִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד נֶעֶצְמוּ עֵינַיִךְ לָעַד

בִּשְׁמִיטַת דִּבּוּר

לִפְנֵי לַהַב הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת בְּבֹקֶר חַג