עַכְשָׁו הִיא מְבִינָה.

זוֹ הָיְתָה אַהֲבַת הַשִּׁיר אוֹתוֹ הוּא קִדֵּשׁ

כַּדָּת וְכַדִּין עַד נֶפֶשׁ,

מִלָּה בְּמִלָּה שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה.

לֹא אֶת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת,

לֹא פֶּרַח מִזְדַּקֵף עַל בְּהוֹנוֹת בְּטֶרֶם.

וְהַשִּׁיר בְּמִשְׂחֲקֵי מַזָּל –

יָבוֹא־לֹא־יָבוֹא

הִיא הֵנִיסָה יוֹנִים מֵאֶדֶן הַחַלּוֹן.

הֵן חָזְרוּ מְכֻנָּפוֹת מִשּׁוּמָקוֹם

לְהַדְלִיק מִלִּים מִבְּשָׂרָהּ.