בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים אֲנִי לֹא, אֲבָל בַּמְּצוֹפִים הַמְּרַפְּדִים

אֶת עַרְסַל הַמַּיִם וּמְלַמְּדִים אוֹתִי סִדְרוֹ הַנָּכוֹן

שֶׁל עוֹלָם מִתַּחַת וּמֵעַל, כְּלִיל נִגּוּנִים –

בְּרֹאשׁ גִּבְעָה. כֶּתֶר יָרֹק לָהּ, פִּטְפּוּט יִלָדִים.

וְאֵיךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶחַזְתִּי בִּקְצֵה הַמַּקֵּל הַמּוּנָף

וְקָפַצְתִּי לְתוֹכָהּ, פַּחַד וַאֲנִי.

רֶגַע הִיא הֶחְבִּיאָה אוֹתִי אָז בֵּין תְּכוֹל קִפְלֵי שִׂמְלָתָהּ.

שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁהַדַּחְפּוֹר עָלָה וּמָחַק אוֹתָהּ

הִיא עוֹד כָּאן בְּעוֹלָם מֻרְדָּם וּמֻנְשָׁם

כָּל הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אֶל הַמִּדְבָּר

וְהַמִּדְבָּר אֵינוֹ מָלֵא

רַק עַיִן רַחוּמָה שֶׁל עֵץ פּוֹרֶשֶׁת צֵל נְדָבוֹת,

נִתְחֵי אַהֲבָה חֵלֶק כְּחֵלֶק.