לוגו
המרחב המתרוקן ממרכזו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

sfar1_000.jpg

על הכריכה הקדמית: יוליה פריידין, ללא שם (פרט מתוך סדרה “חיי שבטיות”). צבעי מים על נייר. 2011


סְפָר, שוליו של התחום המוכר והידוע. סְפָר, מרחב בעל מאפיינים מטושטשים, חלומיים למחצה, מחוקים כמעט. נטוע היטב בתוך האזור, מצוי על גבי המפה, אך מתחם את שוליה. יש לו איכויות ממשיות, מוחשיות, ואלה מתערפלות ככל שמתמידים בהתקרבות אליהם.

הסְפָר מציע שיטוט, הליכה בתוך המוכר עם מבט המופנה שוב ושוב לעבר הלא־נודע, הנסתר, הנעלם; לעיתים אף הפלאי. זוהי הנקודה שבין הכאן למֵעֵבֶר, בין הנגלה לכמוס. הגבול המשורטט בסְפָר משתנה תדיר. מעצם הגדרתו הוא מבקש שניגע בו, שנתקרב ושנכיר בו. ומאותו רגע סְפָר חדש נפתח, אופק לתרבות אחרת, ליצירה חדשה, הנבנית על בסיס הקיים.

ספרות חורגת מבקשת לחרוג מגבולות השפה, ההכרה ומרחבי הקיום השגורים. היא בוחנת מרחבים כמוסים, מכירה ביכולתו של הטקסט להרחיב את מנעד החיים, לחרוג מהסטטיות הריאליסטית, ולחשוף נוכחות נסתרת, ממשות שיכולה להיגלות רק באמצעות הטקסט. ספרות חורגת מנסה להשמיע את אותו קול נסתר שלפעמים נמסר בלחש, לפעמים ברעד, לפעמים בצעקה. היא כוללת את היום יומי, את הריאליסטי, אך מבקשת להנכיח דרכו מימד חדש ולחשוף את התהומות המבעבעים תחתיו, את החריגות הקוסמיות, הפסיכולוגיות והמילוליות הפורעות את הסדר הקיים.

ספרות חורגת, ספרות של סְפָר, חוגגת את המתח שצירופי מילים ייחודיים טעונות בו, ומבקשת למתוח קו בין הפרוזה לשירה, לטשטש את הגבולות ביניהם. לעתים זה יתבטא בצפיפות ודחיסות המילים, לעתים בריחוף ואוויריות, ברווחים ובשתיקות או בהסטה קלה של תנועת המילים המוכרת.

אין ברצוננו לשנות את תוואי המפה. אין ברצוננו לעוות אותה. אנו מעוניינים להצביע על אפשרות של חריגה, המתהווה ביתר שאת כיום, עת השוליים נעשו למרכז הספרותי. קרנה של הספרות הפופולרית יורד והלהט לספרות נותר נחלתם של מעטים. כך מוסטים השוליים אל המרכז. אנו עדים לפריחה יצירתית אדירה שלצידה מפלה חברתית אכזרית. ‘סְפָר’ מבקש לתת מקום לטווח שבין מרכז לשוליים אלה. איננו יוצרים תנועה חדשה, אלא מאספים קולות קיימים, חלקם בולטים ומוכרים, חלקם חדשים, ומתוך הצבתם זה לצד זה מתקבלת שזירה ייחודית, תמונה מרובת מימדים של מרחב ספרותי, שאולי יצליח לחשוף את הפחות מוכר, ועל כן להפוך לבסיס למוכר ולידוע.

כחלק מבחינת הגבולות היצירתיים ומתוך סקרנות לשמוע את הקולות הבוקעים מתוך המילים, את הגיליון מלווים יצירותיו המוזיקליות של חיים רחמני, אשר נכתבו בהשראת הסיפורים השונים. אל הטקסטים, כמו גם אל המוזיקה שמלווה אותם, כדאי לגשת בסבלנות ובקשב עדין, מוכנים לצלול לעולם ספרותי אחר, בעל גבולות גזרה שונים מהמוכר.

אנו מודים ליוצרות וליוצרים שלקחו חלק בגיליון הראשון ולכל מי שתרמו מיכולתם המקצועית, בציפייה לגיליונות נוספים שיציגו חריגות ספרותיות מפתיעות לפחות כמו בגיליון זה.