דרך עוצב היא – ב. כצנלסון, שתחוּמי־עשייתו המרובים לא הסיחו ממנו, אפילו לשעה קטנה, את תחום הספר, ונתן עליו דעתו ולבו ועשה לספרים הרבה, לא נתעורר לעשות לספרו שלו, לכינוס תנובת־רוחו הנפוצה על פני בימות שונות, אף כי תכפו עליו דרישות, בקשות וזירוזים של קרובים ורחוקים ואי אפשר שלא ידע כי כינוסם הוא צרכו של עם רב. הוא, ששיקע כוחו ויכלתו בכמה מפעלות ספר וכשהקים את עתונם של פועלי ארץ־ישראל “דבר” הסמיך לו הוצאת־ספרים שהעשירה במשך השנים את הקורא בספריה גדולה, ולא כלל בה כל ספר שלו; הוא שייסד וטיפח את הוצאת־הספרים רבת הפנים והגוונים של ציבור הפועלים “עם עובד” ונתן לה מנוף והיקף, אף ייחד בה מדור לכינוס כתביהם של אישי תנועת הפועלים העברית, אך נהג בו כדרכו, דרך המקדים את של אחרים, וגם ממנו העדיר, לצער הרבים ותמהונם, את כינוס כתביו שלו. רק בהכרזת “עם עובד” לשנתו השלישית הביא, ברשימת הספרים העתידים לצאת לאור, ספר אחד שלו שקרא לו: בחבלי אדם, על מורים וחברים.

דרך עוֹצב היא – בלכת האיש מעמנו בלא עת וייתם שדות־עשייה רבים, ובכללם בייחוד הוצאת “עם עובד”, הניח גם ספרו האחד, שאמר לפרסמו ברבים, יתום. בעזבונו נמצאו רק שלושה פתקים, שהעידו על מגמתו בספר. הפתקים האלה – רשימות המאמרים הנועדים ליכלל בספר, רשימה רשימה וסדרה האחר – היו לנו לעיניים ועל פיהם נוסד הספר ועניינו. אין אתנו יודע, אם היה מניח את כל המאמרים כנתינתם הראשונה, אך כשם שוודאי לנו, כי היה נוהג כך לגבי מאמרים על אישים אחדים, כפי שלמדנו מדרכו במאמרים שחזר והדפיסם, לאחר שנים, כלשונם, כן ודאי לנו, שלא היה נוהג כך לגבי מאמרים על אישים אחרים, כפי שלמדנו מהערותיו שבעל־פה. דברים אלה אמורים בייחוד בעניין א. ד. גורדון וי. ח. ברנר, שלא כתב עליהם אלא הערות קטנות והתכוון לשרטט פורטרטים שלהם בקווים גדולים כערכם וכיכלתו הרבים ולא ניתן חפצו.

דרך עוֹצב היא – מי שהיה סנדק לספרים הרבה וטיפולו בהם היה ביד אמונה ובעין פקוחה, לא ניתן לו לעשות כן לספרו, אולם אלה שטיפלו בו (“חבלי אדם”) השתדלו כמיטב יכלתם ומצפּונם לכוון לדעתו והם מקווים, כי כיוונו לו ושפתיו דובבות בקבר.

[אב תש"ה]