[מלא תעצמות האהבה] / א"נ גנסין

מָלֵא תַּעַצֻמוֹת הָאַהֲבָה,

בּוֹדֵד אֲנִי – כַּאדוֹנָי…

חוּשִׁי, שַׁלָּמָה תִּתְבּוֹשָׁשִׁי,

יַלְדָּה, הוֹי חוּשִׁי אֵלָי!

לֹא עוֹד יָקוּמוּ, אִם גָּזוּ כְּבָר,

לִחְיוֹת חֲלוֹמוֹת הַפָּז:

שָׁוְא לֶאֱלִילִים לֹא אֵמוּן בָּם

לְעַנּוֹת אֵל חִשְׁקֵי הֶעָז.

אַל אֵפוֹא, יַלְדָּה, תִּתְבּוֹשָׁשִׁי –

חוּשִׁי וּבוֹאִי אֵלָי;

יַחְדָּו עַל בָּמוֹת שֶׁנֶּחְרָבוּ

נָקִים-נָא הֵיכַל אֵל חָי!