נוּסַח מַצֶּבֶת הַמְשׁוֹרֵר טוּר ז"ל / מרדכי צבי מאנה

נְעִים שִׁירֵי צִיּוֹן כִּנּוֹרֵךָ אַיֵּהוּ?

פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה טָהוֹר אַיֵּה קוֹלֵהוּ?

תַּחַת זֹאת הָאֶבֶן בִּסְעִיף אֲדָמָה,

לְשׁוֹן זָהָב יָרְדָה דוּמָה, נֶאֱלָמָה.

יָמֶיךָ – הָהּ! – קָצְרוּ, רַב עֲלִילִיָּה!

זָקַנְתָּ – לֹא בַשָּׁנִים – אַךְ בַּתּוּשִׁיָּה.

אַךְ שָׁנִים אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ חָיִיתָ,

בָּמוֹ שֵׁם עוֹלָם לְךָ, מְשׁוֹרֵר, קָנִיתָ;

בָּם חֳלִי וּמַדְוֶה דִּכְּאוּ רוּחֶךָ,

רִישׁ וּמִגְעֶרֶת גַּם הֵם סָבְבוּ עָלֶיךָ.

יוֹם, יוֹם אִמַּצְתָּ, עוֹרַרְתָּ הָרוּחַ,

עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּתַבְתָּ עַל לוּחַ;

קָרָאתָ, הָגִיתָ, הַכִּנּוֹר עוֹרַרְתָּ,

בְּעֹז וּבְרֶגֶשׁ שִׁירֵי קֹדֶשׁ שַׁרְתָּ.

יָדַעְתָּ כִּי מַהֵר תַּעֲזֹב חַיֵּי אָרֶץ,

הִגָּיוֹן אַל-מוּת הִשְׁכִּיחֲךָ כָּל קָרֶץ;

וּבְעוֹדְךָ חַי שָׁמַיְמָה כָּלְתָה נַפְשֶׁךָ.

דּוּמָם סָבַלְתָּ לְתִמְהוֹן לֵב יוֹדְעֶיךָ,

הֵם מַהֲלָלְךָ בִּדְמָעוֹת יְתַנּוּ עַתָּה.

טֶרֶם כָּל רוּחֲךָ הוֹצֵאתָ הָהּ! מַתָּה,

וַתָּשָׁב אֶל חֵיק יָהּ נַפְשְׁךָ הָעֲדִינָה,

רַק אוֹתָנוּ עָזַבְתָּ לִנְהִי וְקִינָה.

ורוחו שב אל אלהים לפ"ק

נפתלי זאב ב"ר יעקב יהודה טור.

תנצב"ה.