5

על־פי פרוג.

שְׁנֵי שְׁפָטִים רָעִים שָׁלַח אֵל נָאוֹר וְנוֹרָא,

לַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם, גְּאוֹנָם לַכְנִיעַ

הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים זִכָּרוֹן בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה

מִדּוֹר דּוֹר אָב לְבָנִים אֲמִתָּם יוֹדִיעַ.

בְּהִשְׂתָּרֵר תַּאֲוַת בְּשָׂרִים וַתִּפְרָץ־פָּרֶץ

וּבְנֵי אָדָם כֻּלָּם לָהּ הִתְמַכָּרוּ,

שִׁחֵת כָּל־בָּשָׂר דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ

אַךְ זִמָּה וְתֶבֶל עַל־פְּנֵי־תֵבֵל גָּבָרוּ.

גַּם בְּנֵי הָאֱלֹהִים בְּרוּחָם לֹא מָשָׁלוּ

מִשַּׁפְרִירֵי שַׁחַק אָז אַרְצָה יָרָדוּ,

בְּחֶלְאַת חֶמְדוֹת נְמִבְזוֹת גַּם־הֵם נְגֹאָלוּ

וּבְרֶשֶׁת בָּנוֹת יָפוֹת כַּצִּפּוֹר נִלְכָּדוּ.

מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה מִתַּחַת נִבְקָעוּ

וְדַלְתוֹת הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל נִפְתָּחוּ,

מִשְׁבְּרֵי שִׁפְעַת מַיִם כָּל־הַחַי בָּלָעוּ

וּבְנֵי חֶלֶד בְּלֹא־עֵת קֻמְּטוּ וַיִּמָּחוּ.

וְהִנֵּה צַדִּיק תָּמִים, זֶה הָאִישׁ נֹחַ,

מֻצָּל מִמַּבּוּל עִם־הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאָרָה,

קָרְבַּן תּוֹדָה הֵבִיא לְרֵיחַ נִיחֹחַ

לְאֵל סִתְרוֹ וּמְפַלְּטוֹ בִּימֵי עֶבְרָה וְצָרָה.

בְּחֶמְלָה רַבָּה עַל־תֵּבֵל הָאֻמְלָלָה

הִשְׁקִיף יָהּ מִמָּרוֹם, נִחַם וַיִּשָּׁבֵעַ

לְבִלְתִּי הָבִיא עוֹד כָּלָה אַךְ־נִבְהָלָה

מֵי־נֹחַ עַד־נֶצַח לֹא יוֹסִיפוּ בַלֵּעַ.

יָמִים רַבִּים כֵּן נָגוֹזּוּ חָלָפוּ

וּבְנֵי אֱנוֹשׁ שֵׁנִית בַּאדֹנָי נִבְאָשׁוּ,

בְּכוּר צָרָה וְיָגוֹן שֵׁנִית גַּם־צֹרָפוּ

וּבְעֹנֶשׁ חָדָשׁ וְקָשֶׁה יַחְדָּו נֶעֱנָשׁוּ.

בִּגְבוּל נִמְרֹר הַצַּיָּד, אִישׁ חָמָס וְזְרוֹעַ

בְּבִקְעַת שִׁנְעָר נוֹעֲדוּ, יַחַד נוֹסָדוּ,

כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים יָזְמוּ לִבְנוֹת לִנְטוֹעַ

בְּמִגִדָּל תַּלְפִּיּוֹת בְּאֵל מְחֹלְלָם מָרָדוּ.

וַיַּרְא אֲדֹנָי וַיִּנְאַץ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים

חִישׁ נִפְלְגָה לְשׁוֹנָם וּשְׂפָתָם הִתְבּוֹלָלָה,

רִיבוֹת וּמְדָנִים הִפְרִידוּ בֵּין עֲצוּמִים

אִישׁ אָחִיו לֹא־הִכִּיר – וַעֲצָתָם סֻכָּלָה.

אָז נִבְהֲלוּ הַבּוֹנִים, נֶחְפְּזוּ נָבוֹכוּ

אַךְ בְּדֵי־רִיק יָגְעוּ וּבְדֵי־שָׁוְא יָעָפוּ,

אִישׁ רֵעֵהוּ לֹא־עוֹד יַחֲזִיקוּ יִתְמֹכוּ

חָדְלוּ לִבְנוֹת הַמִּגְדָּל, גַּם לֹא יָסָפוּ.

כְּשֹׁךְ חֲמַת שַׁדַּי, כִּכְלוֹת הַזָּעַם

לֹא נִחַם עַל־מִשְׁפָּטוֹ זֶה, שֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ,

בִּזְרוֹעַ עֻזּוֹ לֹא נִשְׁבַּע הַפָּעַם

לִבְלִי יוֹסִיף לַעֲרֹץ בּוֹ תֵבֵל בַּחֲמָתוֹ.

וּלְמִנִּי אָז תִּפָּקֵד לְעִתִּים מְזֻמָּנִים

בְּמוּסַר שַׁדַּי זֶה, בְּזֹאת הָרָעָה הַנּוֹרָאָה;

אֶפֶס קִלְלַת אֱלֹהִים אַף הַיּוֹם כְּמִלְּפָנִים

תָּחוּל תָּמִיד עַל־רֹאשׁ בַּת־עַמִּי הַנֶּחֱלָאָה.

אַךְ רָחַשׁ לִבָּהּ דָּבָר טוֹב, רַב תּוֹעֶלֶת,

כִּמְעַט תָּרִים קוֹל אֶל־בָּנֶיהָ בּוֹנֶיהָ

הַחֲרֵדִים אֶל־סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת

כִּי יַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לְקוֹמֵם הֲרִסֹתֶיהָ.

זֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת כֹּל אֲשֶׁר יָזָמוּ

לִבְנוֹת קִיר נָטוּי, גָּדֵר דְּחוּיָה לָטוּחַ

עַד־מְהֵרָה חָלַק לִבָּם, עַתָּה יֶאְשָׁמוּ

פָּעֳלָם קוּרֵי עַכָּבִישׁ וַעֲמָלָם לָרוּחַ.

שׁוֹאַת פִּתְאֹם תָּבוֹא, עֵת צָרָה וְתוֹכֵחָה,

אֵל זֹעֵם הָהּ יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפֵּהוּ,

וְהִנֵּה מְהוּמָה וּמְבוּסָה, מְבוּכָה וּמַהְפֵּכָה

כִּי לֹא־יָבִין אִישׁ אֶת־שְׂפַת רֵעֵהוּ…

אָח יָקוּם עֲל־אָחִיו, בְּזָקֵן יִלָּחֵם נָעַר

חֲכָמִים וּנְבוֹנִים יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ בַּצָּהֳרָיִם;

וּבַת־עַמִּי כִּי־תַקְשִׁיב רִיבוֹת בַּשָּׁעַר

בְּאֵין תִּקְוָה תִּתְיַפֵּחַ, תְּפָרֵשׂ כַּפָּיִם!