בִּתִּי שׁוּב מִתְעַקֶּשֶׁת

לְלַקֵּק אֶת הָרִבָּה מִיָּדִית הַכַּפִּית,

כָּמוֹהָ כַּף הָרֶגֶל

מוֹלִיכָה אֶת הַגּוּף

יוֹתֵר מֵהָרֹאשׁ הַמִּתְבּוֹנֵן.

הַצַּד הֶהָפוּךְ שֶׁל הַדְּבָרִים

מֵיטִיב לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה

כְּמוֹ שַׁרְווּלִים הֲפוּכִים בְּכֻתֹּנֶת.

בָּעֶרֶב בִּתִּי בּוֹחֶרֶת

אֶת גַּבּוֹ שֶׁל הַתַּנּוּר,

יוֹדַעַת לְהִתְחַמֵּם בְּלִי שְׂרִיפָתוֹ.

עֲדַיִן מִתְעַקְּשׁוֹת לְהִתְנַשֵּׁק הַשְּׂפָתַיִם

אַךְ חֶמְדַּת הָעֹרֶף כְּבָר מַגִּיעָה,

אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן רַק לְפִי סִדְרָן

בּוֹגְדוֹת בַּחֲרִיפוּת הַמִּלָּה.

כַּפִּית הֲפוּכָה בּוֹדֶקֶת גָּרוֹן

וְהוּא שֶׁמִּשְׁתַּתֵּק מִכָּל לָשׁוֹן,

קְצֵה הַמִּכְחוֹל תָּקוּעַ בַּפֶּה

לְתַכְנֵן אֶת הַצִּיּוּר.