לֹא נוֹתַר לַבָּאִים

אֶלָּא לִקְבֹּעַ אֶת מוֹתוֹ:

וְאִם לֹא הָיוּ קוֹבְעִים הָאֲחֵרִים

אֶלָּא מַנִּיחִים לוֹ לְעַצְמוֹ

עַד שֶׁיָּמָיו הָיוּ קְרֵבִים

אֶחָד וְעוֹד אֶחָד

לָלֶכֶת מֵהָעוֹלָם בִּמְקוֹמוֹ.

וְדִבּוּרָיו הָיוּ נִקְצָפִים עַל שְׂפָתָיו

אֶחָד שֶׁהֵם שְׁנַיִם וְיוֹתֵר

זֶה מְבַטֵּל דִּבּוּר שֶׁקָּדַם לוֹ

וְזֶה אֶת הַמַּעֲשִׂים.

וַעֲדַיִן לֹא קוֹבְעִים אֶת מוֹתוֹ

כִּי מִי הֵם לִקְבֹּעַ אֲחֵרִים

בְּעוֹלָם שֶׁל יְחִידִים,

וְאֶת עֵינָיו אָז שׁוֹאֲלִים

בַּמֶּה תִּרְצֶינָה לְהַפְתִּיעַ,

וּמַזְעִיקִים מֻמְחֵי קְבִיעָה נוֹסָפִים

שֶׁמָּא הַיָּמִים שֶׁקָּרְבוּ לָמוּת

רְחוֹקִים מִכְּדֵי לְהַגִּיעַ.