אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַקּוֹל עָלוּ דְּמָמוֹת

תְּמִירוֹת וְרוֹעֲדוֹת כְּצַפְצָפָה וָנֵר.

וְהוּא, הַמְאַגֵּד הַפְּרִי לַאַגָּדוֹת,

מְסָרָן לְרוּחַ יוֹם בְּלַחַשׁ וּבְסוֹד,

וּמִנִּי אָז הָרוּחַ תְּסַפֵּר…

עָנָף תָּפַשׂ דָּבָר. וְאַף צִפּוֹר שָׁמְעָה.

וּתְכֵלֶת הֶעֱמִיקָה סַקְרָנִית.

לֹא כְּלוּב וְלֹא מֵיתָר לַכַּנָּרִית!

הָאֲדָמָה, הָאֲדָמָה

קָשְׁרָה חוּטִים שֶׁל מַעֲנִית

לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהָ שֶׁל דְּמָמָה…

הִנֵּה כִּכְלוֹת הַקּוֹל רֵאשִׁית הַשִּׁיר.

הַלֵּחַ הָעוֹלֶה מִשֹּׁרֶשׁ הַדְּבָרִים

אֶל אֲמִירֵי הַבֹּקֶר שֶׁהִבְכִּיר,

וּמַהְבִּיל מִנְּחִירֵי הָאֲרֻבּוֹת וְהַפָּרִים

וּמִתַּמֵּר חַמּוֹת מִן הַכָּרִים

עַד יְטֻשְׁטַשׁ הַכֹּל בַּחֵפֶץ הָאַדִּיר

שׁוּב לֵהָפֵךְ זְרָמִים — —

הוּא לֵחַ יוֹם אֶחָד בַּשֶּׁקֶט הַגָּדוֹל

וְרוּחַ מְרַחֶפֶת עַל מֵימֵי-עוֹלָם.

כִּי יוֹם שֶׁקָּם צָעִיר וּמְוַתֵּר עַל קוֹל

הוּא יוֹם רִאשׁוֹן לִפְנֵי,

אוֹ אַחֲרֵי הֱיוֹת אָדָם.