מִמִּתְיַשֵּׁב הָפַכְתִּי לְנוֹדֵד

הַהִפּוּךְ אֵינוֹ מִתְבַּטֵּא בְּיֶתֶר נַיָּדוּת

אֶלָּא בְּכָךְ שֶׁלִּבִּי אֵינוֹ רוֹצֶה עוֹד לְהָכִיל אוֹתִי

שֶׁלִבִּי אֵינוֹ שָׁמוּר עוֹד כְּאֶתְרוֹג בְּקֻפְסָה

אֲבָל אֶהְיֶה נוֹדֵד מְנֻמָּס

וְלֹא אֲנַעְנֵעַ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֶת זְרוֹעוֹתַי

כִּי יֵשׁ מֵידָע אַדִּיר וּמְפֻלָּשׁ בְּכַנְפֵי הַצִּפֳּרִים