קָנִיתִי שָׁעוֹן לִמְדוֹד אָת הַ’זְּמָן'
כִּי הַזְּמַן כְּבָר אִבֵּד כָּל מִדָּה
לְעִתִּים הוּא ‘אָרוֹךְ’ לְעִתִּים ‘קָצָר’
וְתָמִיד הוּא נִמְצָא בִּתְנוּעָה
עַכְשָו, כְּשֶׁקָנִיתִי, כְּבָר אֵינֶנִּי מֻדְאָג
לִי ‘הַזְּמָן’ כְּבָר יוֹתֵר לא יִבְרַח
כִּי אוּכַל לִרְאוֹתוֹ בַּשָּׁעוֹן מֵעַתָּה
וְלִבְדק שָׁם הֵיכָן הוּא מֻנַּח…
אַךְ הַזְּמָן בֶּן־חוֹרִין הוּא, אֵינֶנּוּ נִכְלָא
שׁוּב ‘מַקְדִים’ הוּא אוֹ ‘מְאַחֵר’
לִפְעָמִים הוּא ‘מְעַט’ לְעִתִּים – ‘הַרְבֵּה’
וְיוֹתֵר מִכָּל הוּא… ‘חָסֵר’
‘זְמַן־מָה’ מוֹפִיעַ וּפֶתַע חוֹמֵק
וְלִי ‘פֶּסֶק שֶׁל זְמָן’ לא הוֹתִיר
לְחַפֵּשׂ אֶת הַזְּמָן הַזּוֹחֵל… וְאוֹזֵל
וְאוֹתִי כָּךְ ‘בְּלִי זְמָן’ הוּא הִשְׁאִיר…
אֵיךְ אוּכַל בַּשָּׁעוֹן לִמְדוֹד אֶת ‘הַזְּמָן’
שֶׁתָּמִיד הוּא אָרוֹךְ אוֹ קָצָר
אִם הַשָּׁעוֹן בְּעַצְמוֹ לא יֵדַע
כִּי ‘הַזְּמָן’ בּוֹ אֵינֶנּוּ נִכָּר…