בַּחֹם הַנּוֹרָא שֶׁמִּתְקָרֵב חָשִׁים רַק בְּנֵי־אָדָם בּוֹדְדִים.

וּמְיֻדָּעִים הֵם חוֹצִים אֶת שְׂדֵרוֹת הָאֲנָשִׁים, וְנִכְנָסִים

לְבָתֵּי־מִזְנוֹנִים עֲיֵפִים

מֵרֹב אוֹר מְנוֹרוֹת

וְרֵיחַ כִּסְאוֹת מִתְבַּגְּרִים.

וְעֵינֵיהֶם אוֹמְרוֹת:

שֶׁהֵם בִּלְבַד חָשִׁים בַּחֹם שֶׁמִּתְבַּשֵּׁל.

הַמִּתְאַסֵּף בְּשׁוּלֵי הַצִּנּוֹרוֹת.

בְּתַחְתִּית הַמַּחְסָנִים הַבּוֹלְטִים כַּאֲיֻמִּים.

הֲלֹא הַחֹם בָּא אִלֵּם וּרְחַב יָדַיִם.

מַעֲרִים עַל אֲנָשִׁים כְּהַר.

גּוֹזֵל אֶת פְּנֵיהֶם מִגּוּפָם.

וְכָל בַּיִת, מִגְרָשׁ רֵיק.

מְעַט אֲנָשִׁים מְרִימִים סִפְלוֹנִים אֶל פִּיּוֹתֵיהֶם הַדּוֹמְמִים כְּמַיִם.

חֲרֵדִים, גַּם אִם פַּעַם נוֹסֶפֶת, אֶת אֲשֶׁר קָרֵב.