14
הָיִיתִי אֶצְלָהּ מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הָרֵיחַ
לֹא הָיָה יוֹתֵר לְאָן
הָלַכְתִּי בּוֹ
תָּקַעְתִּי
אֶת הַזַּרְבּוּבִית שֶׁלִּי, אֶת כֻּלִּי
(הוּא לְלֹא קַרְקָעִית
עָמֹק
עָמֹק
“אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתַּח”
רוֹכֶבֶת עָלַי הַמַּחֲשָׁבָה הַזָּרָה
וּבִי
אֵין אֶלָּא רֹק