כְּשֶׁתִּקְתּוּק שָׁעוֹן מַכֶּה בָּאֹזֶן

וּלְעֵינַי יוֹם עַז נוֹפֵל אֶל לֵיל,

כְּשֶׁתַּלְתַּלֵּי עוֹרֵב כְּסוּפִים מִלֹּבֶן

אֲנִי רוֹאֶה, רוֹאֶה סִגָּל קָמֵל;

כְּשֶׁעוֹמְדִים עֶרְיָה הָאִילָנוֹת

אֲשֶׁר שִׁמְּשׁוּ כְּשִׁמְשִׁיּוֹת לַצֹּאן,

וִירַק קֵיצִים אָלוּם בַּאֲלֻמּוֹת

מוּטָל עַל אֲלֻנְקָה, זְקוּר־זָקָן:

אָז אֲנִי מַקְשֶׁה עַל יָפְיְךָ,

כִּי זְמַן יִמְחֶה אוֹתְךָ עִם הַנִּמְחִים,

הֵן הַיָּפִים כֻּלָּם נוֹטְשִׁים עַצְמָם,

מֵתִים וַאֲחֵרִים תַּחְתָּם צוֹמְחִים.

   וְאֵין מָגֵן מִפְּנֵי קְצִיר זְמַן אַכְזָר

   זוּלַת בָּנִים, לִקְרֹא עָלָיו תִּגָּר.