הוֹ לוּ שֶׁלְּךָ הָיִיתָ! אֲבָל אַתָּה

שֶׁלְּךָ כָּל עוֹד תִּחְיֶה פֹּה וְלֹא עוֹד.

לִקְרַאת הַקֵּץ הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא

מוּטָב תִּכּוֹן, וּלְאִישׁ אַחֵר תּוֹעִיד

אֶת יָפְיְךָ. שֶׁכָּךְ לֹא יֶאֱזַל

הַיֹּפִי הַמֻּפְקָד עִמְּךָ, וְשׁוּב

תִּהְיֶה אַתָּה כְּשֶׁאַתָּה תֶּחְדַּל

וְיַלְדְּךָ יִלְבַּשׁ דְּמוּתְךָ, אָהוּב.

כִּי מִי יִתֵּן לְבֵית חֶמְדָּה לִרְקַב,

אִם יָד שֶׁל בַּעַל־בַּיִת טוֹב יָכְלָה

לִתְמֹךְ כְּתָלָיו מִפְּנֵי סוּפוֹת הַסְּתָו,

מִפְּנֵי צִנַּת הַמָּוֶת הַגְּדוֹלָה?

   רַק בַּזְבְּזָן! אֲהוּב לִבִּי, לְךָ

   הָיָה אַבָּא. תֵּן אַבָּא לְבִנְךָ.