איש־שיחנו הוא תלמיד בשיעורי־הערב לעברית. ראיתיו לראשונה באסיפה של עולי הונגריה באולם “ביתנו”. קבלת־פנים לניצולים, נאומים – קצתם עברית ורובם מדיארית, ו"התקוה". בשורה הראשונה עמד זקן תמיר – לזיקנה אשר כזאת מתפללים בני־אדם! – ושר בנוסח הקדום: “– – – התקוה הנושנה, לשוב לארץ אבותינו, עיר בה דויד חנה”.

חדשים אחרי־כן נפגשנו מקרוב. והוא נושא עמו מטען ההיסטוריה של הציונות בארצו, למן ראשית המאה העשרים.

"בעיר ביסטריץ שבבוקובינה – מסַפּר הוא – למדתי בגימנסיה. השנה – 1900. בכל הונגריה היו אז שלושה או ארבעה מועדונים ציוניים. ההסתדרות הציונית הארצית קמה כעבור שנתים, בכינוס בפרסבורג. ואז יסדנו את הסתדרות־הנוער הציונית הראשונה בהונגריה, בשם ‘ביסטריצר ציוניסטן־קלוב’. הייתי הזקן שבחבורה – וגילי אז 17.. כמגדלור נראתה לנו מרחוק דמותו של נשיא ההסתדרות הציונית. לא ידעתי על קיומן של אגודות ציוניות אחרות, ופניתי להרצל במישרין. כתבתי על האגודה שלנו, ביקשתי שיקבלונו להסתדרות הציונית העולמית ודרשנו חומר בכתב.

"ימים רבים אחרי־כן נודע לי, כי הרצל התחקה על אגודתנו, פנה לציוני ידוע בבודפסט, וכתב לו, כי הצעירים האלה כנראה אנשים רציניים הם, שהרי קמו ויסדו מיד מועדון. והציוני הידוע פנה מצדו לאחד מ’פני העדה' בביסטריץ. וה’פני' ענה לו, כי כל הענין אינו אלא מעשה־ילדות. מה עשה הציוני הידוע – שלח את המכתב כמו שהוא לידי הרצל…

"ותיאודור הרצל מה ענה? קם ושלח לנו חומר כדרישתנו, והוראות לפעולתנו, וצירף את הפרוטוקולים של שלושת הקונגרסים הראשונים, וחוברות ה’יודענשטאט'. והספר ‘בורן יודאס’ עם ציורי ליליין ועוד.

“אינני יודע מה עלתה בגורלם של המפוכחים, שזילזלו ב’מעשי־ילדות' שלנו. אבל המועדון שלנו התקיים ארבעים שנה ברציפות וגידל דור של ציונים. ומתוכנו יצא גם נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה ברבות הימים”.

– תסלח לי, ותפקידתך בתנועה שם מה היה?

"אם שאלת, אודה לפניך: אני הייתי בכהונה זו; אגב, המועדון שלנו שינה שמו ברבות הימים ונקרא ‘עבריה’.

“עתה אני עולה חדש, ולומד עברית. אבל אני מתקדם. וכבר הרציתי פעם בעברית. זה היה ביום הזכרון לתיאודור הרצל – מורי ורבי, זכרונו לברכה”.