ודאי יעבור עוד זמן ניכר עד שיגלידו הפצעים. הגשמים הכבדים, היורדים בימים אלה בחיפה, לא מחו את עקבות ההרס ולא שטפו את רסיסי הזכוכיות. ברחוב המלכים נראים הזגגים והנגרים והמסגרים במלאכתם. בלילות נשארים אנשים ללון בחנויות ובמשרדים הפרוצים אל הרחוב, ועדיין לא תוקנו.

עתה ידוע כבר, כי היה זה נס מן השמים, שלא נהרגו עשרות־עשרות. קציר־המוות היה יכול להיות איום ונורא – איום לא פחות ממה שהיה במלון “המלך דוד”. הסביבה של בית המשטרה והדואר לשעבר בנויה בצורה לא רגילה. זה מעין בית בתוך בית, וכולם בניני־אבן, והמעברים ביניהם אינם מפולשים. יכול היה לקרות, שהמכונית הקטלנית תעמוד בזוית אחרת – ואז היה ההרג רב בקהל הגדול, הממלא את שני הרחובות הראשיים, שביניהם אירעה ההתפוצצות: רחוב יפו מכאן ורחוב המלכים מכאן. היה קהל של מאות רבות, במרכז המסחרי החדש והישן, נס כפול ומכופל זה, שלא נקברו תחתם הנוסעים הרבים, הממלאים את תחנת “אגד” בשעה זו – בחמש ורבע לפנות ערב.

כל השעונים בתחנת “אגד” מראים עתה את שעת הפשע: חמש ורבע.

19.1.1947.