לוגו
שיר על הנצח
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

מַחְשַׁכֵּי יְעָרוֹת! מְקוֹם אוֹר לֹא יוֹפִיעַ

מְקוֹם סֵתֶר חָשְׁכָּם בַלְהוֹת שַׁחַת יוֹדִיעַ;

תּוֹעֲפוֹת צוּרִים! עַד שָׁמַיִם יַגִּיעוּ

וּבֵין נִקְרוֹתָם תַּנִּים וְאִיִּים יָרִיעוּ;

אַגְמֵי נֶפֶשׁ! בִּמְקוֹם שׁוֹאָה יְזֹרָבוּ

יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת תֹּהוּ דָּלְלוּ וְחָרָבוּ;

אַתְּ אֶרֶץ צָרָה! חֶזְיוֹן שַׁמּוֹת נֶצַח!

מִי יִתֵּן וְתַעַרְכוּ לִי דְּמוּת מוֹת וָרֶצַח!

אִצְלוּ נָא פַּלָּצוּת לְנַפְשִׁי בְּחַיַּי נָקָטָה

וּתְהִי לִי מַזְכֶּרֶת נֶצַח הָגוּת לִבִּי עָתָּה.

אָחִי הָלַךְ ואְיֵנֶנּוּ –

שְכִיּוֹת לִבִּי עוֹד יַעֲבוֹר לִרְגָעִים אֲשׁוּרֶנּוּ

מִפְתַּח שְׂפָתָיו אֶחֱזֶה בַּהֲגִיגִי אָזִין קוֹלֵהוּ

בְּמוֹ מַעְיָנַי יַעֲמוֹד וָאַכִּיר מַרְאֵהוּ;

אוּלָם בִּשְאוֹל יְצוּעוֹ בְּצַלְמָוֶת נָוֵהוּ

שָׁמָּה בִּזְרוֹעַ רָמָה הַנֵּצַח יֹאחֲזֵהוּ!

לִבּוֹ לֹא תַחֲלֶה עוֹד תּוֹחֶלֶת מְמֻשּׁכָה

בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵיהוּ וְרוּחוֹ שָׁכָכָה

פֹּה יְגוֹנוֹת צְרָרוּהוּ – הַמָּוֶת לְכָדוֹ בְרִשְׁתּוֹ

וְאָבְדוּ בַתֹּהוּ רֶגַע הִכְבִּיד נְחֻשְׁתּוֹ.

עַתָּה בִּמְעוּף צוּקָה רִבְעוֹ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה

אַךְ צַעֲדֵי מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת עֵינוֹ צוֹפִיָּה

זֹאת מְנָת אָדָם חַי! דּוּמָם בַּקֶּבֶר הִנֵּהוּ

הַתְּשׁוּקָה הָעֲלוּקָה אַךְ הִיא תַּצִּיקֵהוּ.

וּמָה יְהִי גוֹרָלִי? הַמִּבְּנֵי אֱלֹהִים אָנִי?

כְּמוֹ הָיָה הִנֵּנִי וְכָמוֹהוּ אֵל הֲדִימָנִי.

הֵן יָמַי כְּצֵל נָטוּי יָנוּסוּ כָמוֹהוּ

אוֹר הַחַיִּים יֶחְדַּל וְיֹאבְדוּ בַתֹּהוּ

לֵיל דּוּמָה יֶאֱתֶה אַחֲרֵי יוֹמִי פָנָה

וּבְיַרְכְּתֵי בוֹר נֶצַח הַמָּוְתָה אִישָׁנָה.

נֵצַח! מְבוּכַת יַם נוֹרָא! יָכִיל יְמֵי עוֹלָם!

“אַתְּ גּוֹחִי מִבֹּהוּ!” מְלֹא תֵבֵל יִתְּנוּ קוֹלָם

מְלוֹא תֵבֵל כָּנַן אֵל מֵעִמְּךָ נוֹצָרוּ

אַף חָרְבוֹת דּוֹר דּוֹר מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ.

שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה אַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּמוּ

עַל שַׁמּוֹת אֲשֶׁר תָּשִׂים בְּחָסְנָם יָרוּמוּ.

בְּלִי קֵץ! מִי יִסְפּוֹר שָׁנֶיךָ מִסְּפוֹר נִשְׂגָּבוּ?

גַּם שְׁנוֹת עוֹלָמִים נֶגְדֶּךָ מֵאֶפֶס נֶחְשָׁבוּ.

מִי יוֹדֵעַ טֶרֶם שִׁמְשֵׁנוּ רָכַב שָׁמָיִם

כַּמָּה מְאוֹרוֹת דּוֹעֲכוּ לִפְנֵי שְׁנוֹת רִבּוֹתָיִם? 2

כִּי גַם מַזָּרוֹת עָל לֹא לָעַד יָעֳמָדוּ

בִּדְבַר אֵל הָיוּ – יִרְאֶה בָּם וְיִתְנוֹדָדוּ

יִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם יֵהָפְכוּ כְּחוֹמֶר חוֹתָם

אָמְנָם אַתָּה הֵן תַּעֲמוֹד וְלֹא תַחְשׁוֹב אוֹתָם.

כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם מְסִלּוֹתָם יֵלְכוּ וָאוֹרוּ

וּשְׁבוּעוֹת חֻקּוֹת שָׁנִים לָנוּ יִשְׁמוֹרוּ

כְּצִיץ הֵמָּה נֶגְדֶּךָ כַּחֲבַצֶּלֶת בַּבּוֹקֶר פּוֹרָחַת

לָעֶרֶב יְמוֹלָלוּ וַחֲמוּדָם עַל עָפָר נָחַת.

טֶרֶם מִבֶּטֶן תֹּהוּ אֶרֶץ וְחוּצוֹת יָצָאוּ

וּבִדְבַר פִּי אֵל נִכְבַּדֵּי מַיִם נִבְרָאוּ

עַד לֹא אִמֵץ מִמַּעַל גָּבְהֵי שָׁמַיִם

וַיִּתֵּן לִצְבָאָיו חוֹק וּלְפָעֳלוֹ יָדַיִם

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי אֹפֶל וְצַלְמָוֶת

וְאֶרֶץ צְבִי מִלֹּא סְדָרִים יָצַר לָשָׁבֶת

אַתָּה כַּיּוֹם אָז לִימִין עֶלְיוֹן דָּאִיתָ

עַד לֹא אָמַר וַיֶּהִי שַׁעֲשׁוּעָיו הָיִיתָ.

וּבְהָמִיר אָרֶץ עֵת שְׁמֵי קֶדֶם יֶחְרָבוּ

נְמֹגִים כָּל צְבָאָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ שָׁבוּ

עֵת גַּם שָׁמַיִם חֲדָשִׁים יִשּׁאוּ שְׁמָמָה

וּמְלֹא תֵבֵל לִשְׁאִיַּת קְדוּמִים דָּמָה

אַתָּה לֹא תֶחְדָּל שְׁנוֹתֶיךָ לאֹ יִתָּמוּ

גַּם בְאֶפֶס כֹּל יִמָּשֵׁכוּ וּבְלִי דֹר קָמוּ.

גַּם מַחְשְבוֹת לֵב גְּבוּלוֹת לֹא לָמוֹ נִצָּבוּ

נֶגְדָּם גַּם כַּנְפֵי רוּחַ מִתֹּהוּ נֶחְשָׁבוּ

וְאֵשׁ לֹהֵט וְקוֹל שָׁאוֹן לְאַט יִתְנֶהָלוּ –

לָבוֹא עַד תְּכוּנָתְךָ אַךְ לַשּׁוְא עָמָלוּ.

אַסְפֶּה דֹּרוֹת לָאֶלֶף נוֹסָפָה נִשְׂגָּבָה

אֲכוֹנֵן עַל מוֹסְדוֹת תֵּבֵל עוֹד מְרוֹמֵי רְבָבָה

אֶרֶב סְפוֹרוֹת אֶרֶב עַד תֵּלֶא לְשׁוֹנִי

וְאֵלֶיךָ אֲחוּז-חִילָה אַבִּיט מִמְּכוֹנִי–

אַיֶּכָּה? עוֹד מִנֶּגֶד עֵינַי נִסְתַּרְתָּ

לֹא אֵדַע סְפוֹרוֹת תָּמִיד כָּלִיל נִשְאַרְתָּ! –

אֵלִי! אַתָּה יְסוֹד כֹּל אַתָּה!

מָאוֹר וָשֶׁמֶשׁ! בְּךָ אֵדַע מוֹעֲדֵי עוֹלָמִים

בְּכַנְפֵי צְדָקָה תָּמִיד תִּזְרַח כְּיוֹם תָּמִים

אֵין מָבוֹא אֵין מוֹצָא לְיִפעַת הֲדַר אוֹרֶךָ

נֵצַח נְצָחִים מַה הוּא? רֶגַע קָטָן בְּעֵינֶיךָ.

לוּ מַעֲשִׂי יָדֶיךָ תֶּרֶף תָּסֵב עֵינָיִם

לַמָּרוֹם תָּשׁוּב תִּתְהַלֵּךְ חוּג שָׁמָיִם–

אָז תִּרְגַּז שְׁאוֹל תָּפְתֶּה תִּפְתַּח פִּיהָ

וַאֲבַדּוֹן יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אֶרֶץ נְשִׁיָּה

וִיקַלַּע מְלוֹא תֵבֵל לְאָיִן לְכִלְיוֹן תֹּהוּ

וְאַף עַל יְמֵי עוֹלָם יִנָּטוּ אַבְנֵי בֹהוּ!

גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים! שַׂגִּיא וְרַב כֹּחַ

מַה אֱנוֹשׁ? רִמָּה, דַּכָּא הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ

כַּדַּק יֻטָּל וְאֵינֶנּוּ אָפַע הוּא בְעֵינֶיךָ.

אֶחֱזֶה בָּךְ וְאֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מָה הֵם נֶגְדֶּךָ?

אַף כִּי אָנֹכִי תוֹלֵעָה; תְּמוֹל בָּאתִי הֲלוֹם

מָחָר אֵרֵד מִזֶּה – יוֹמִי גָז חִישׁ כַּחֲלוֹם!

מִמְּעֵי אִמִּי נִקְרֵאתִי וְאָנֹכִי לֹא אִוִיתִי

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִי כְּלֹא הָיֹה הָיִיתִי

אַתָּה אָמַרְתָּ וָאֶהִי כִּי לפָנִים כְּצִיץ שָׂדַי

בְּלִי דַעַת רֻבֵּיתִי וְתוּשִׁיָּה לֹא עָשׂוּ יָדַי

כַּבְּהֵמָה אֵין הָבִין דָּמִיתִי נִמְשָׁלְתִּי

לֹא נְשׂוֹא אֵבֶר לֹא עֲלוֹת מַעֲלָה יָכָלְתִּי

פְּלִיאָה מִנִּי זָרָה לִי תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן חָלֶד

אָזְנַי כָּבְדוּ עֵינַי שָׁעוּ בְּעוֹדִי רַךְ וָיָלֶד

הָגוּת לִבִי לֹא רוֹמֵמָה לֹא הִתְנַשּׂאָה

אַךְ כְּאֵב רַעֲבוֹן חִתּוּל אַךְ אֵלֶּה יָדָעָה.

בֵּית חָמְרִי זֶה הִגְדִּיל וַיִּשְׂגֶּה בִּרְבוֹת יָמָי

עֲטִינַי נִמְלְאוּ חָלָב וְשִׁקּוּי עֲצָמָי

רֶגֶשׁ פְּנִימָה הֵחֵל מִבַּעַד לְכִלְיוֹתַי

לְשַׁלַּח אוֹנִי חָפְשִׁי לְפַתֵּחַ מוֹסְרוֹתַי

רַגְלִי הֵטִיבָה לֶכֶת אַחֲרֵי כִּי מָעָדָה

לְשׁוֹנִי דּבְּרָה בְחִכִּי אַחֲרֵי כִּי כָבָדָה

וּכְגֹדֶל גֵּוִי גַּם רוּחִי בִּי גָדֵלָה

הַעֲלוֹת אֵבֶר מַעֲלָה מִשּׁפֶל הֵחֵלָּה

כִּזְבוּב לֹא-עָז בְּחוֹם יוֹם יִשְׁכַּח שָכֹחַ

וּמֵעַל לִגְבוּל כֹּחוֹ יַעְפִּיל לִפְרֹחַ.

נִפְלָאוֹת לְאֵין מִסְפָּר כָּל הַיּוֹם חָזִיתִי

עָשַׁרְתִּי יוֹם יוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב צִפִּיתּי

בִּנּוֹתִי הִשְׂכַּלְתִּי קֵרַבְתִּי רִחַקְתִּי

חִשּׁבְתִּי מַחְשָׁבוֹת מָאַסְתִּי חָשַׁקְתִּי

שׁוֹלָל הָלַכְתִּי נוֹקַשְׁתִּי בְּפַחַד וָשֶׂבֶר

יָשַׁנְתִּי וָאַחְלִיף כֹּחַ – כֹּה נִהְיֵיתִי גֶבֶר!

עַתָּה הוֹמֶה לִבִי לִי כִּי קָרְבוּ יְמֵי מָנוֹחַ

אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי שַׁחוֹתִי יְגִיעַ כֹּחַ

הַגִּילָה תֶחְלַץ מִמֶּנִּי עוּף תַּגְבִּיהַּ

אֶל בְּנֵי-הַנְּעוּרִים תֵדֶא עֹז פְּנֵיהֶם תַּגִּיהַּ

נַפְשִׁי בָחְלָה בִי מַר לִי אוֹר הַשּׁמֶשׁ

וְתֵבֵל תְּחֻתָל לְעֵינַי בִּמְשׁוֹאָה וָאָמֶשׁ

מִדֵּי דַבְּרִי אִיעָף שַׁחוֹתִי יְגִיעַ כֹּחַ

לֹא יָדַעְתִּי אֲיַחֵל אַךְ: יִקְרְבוּ יְמֵי מָנוֹחַ! –


  1. ) Nach Haller's “Ewigkeit.” המשורר הנשגב הזה כתב הערה אחת בעקב שירו וז"ל: אל יפול לב אדם בשמעו אותי מדבר מן המות כמו מכליון חרוץ ואחרית כל תקוה חלילה. דע נא קורא נעים! כי אם עצרתי כח לכתוב השירה הזאת עד תֻמָהּ, הראיתי לדעת כי נתיבת אל–מות ילך האדם לבית עולמו. ובלעדי אגיד, הלא שומה היא בלב כל משכיל, כי דרך חיים ונעימות נצח נחלת הישר באדם מאלים.  ↩

  2. )ע“ד המאמר בב”ד: הקב"ה בונה עולמות ומחריבן.  ↩