בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן מִשַּׁשְׁתִּי

אֶת הַמָּקוֹם הָרֵיק עַל הַמַּשְׁקוֹף,

הוֹזָה אֶת הַתְּנוּעָה הַסְמוּיָה

שֶׁל מִי שֶׁעָקַר וְסִלֵּק מִשָּׁם בְּאַחַת

בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

בַּחֶדֶר הָאַחֲרוֹן בְּגָדִים רֵיקִים

נָעִים כְּמוֹ כַּדּוּרֵי הֶלְיוּם

פּוֹשְׁטִים שַׁרְווּל, מִתְקַמְּטִים, מְרַקְּדִים

וּמִתְקַפְּלִים אֶל תּוֹךְ עַצְמָם.

בַּפִּנָּה מְחֻתָּל גַעֲגוּעַ.

יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָכִיל אוֹר רַךְ,

אִיתוּת שֶׁלֹא נִקְלָט.

כָּל מַה שֶׁתַּנִיחַ אַחֲרֶיךָ

הוּא מֶרְחָק מָחוּק.