אַתָּה הוֹלֵךְ וּבָא. הַדֶּלֶת

דּוּמָם תָסֹּב, לְלֹא מַכְאוֹב.

לֹא יִשָּׁמַע קוֹלְךָ בַּחֶלֶד

עֵת חֶרֶשׂ בַּבָּתִּים תָּסֹב.

נוּכַל כֹּה הִתְרַגֵּל אֵלֶיךָ,

עַד שֶׁעֵינֵינוּ לֹא נָרִים

עֵת כִּי יִיפוּ מִכְּחוֹל צְלָלֶיךָ

בְּסִפְרֵנוּ פְּנֵי הַצִּיּוּרִים;

יַעַן תָּמִיד, בְּקוֹל אוֹ בְשֶׁקֶט,

אוֹתְךָ נוֹגְנִים כָּל הַדְּבָרִים.

וְכִי אָצִיץ בְּךָ בַּצֹּהַר

יֵשׁ וְכֻלּוֹּתְךָ תִּכָּפֵל:

אַתָּה כְעֵדֶר צְבָאֵי צֹחַר

וַאֲנִי כַיַּעַר הָאָפֵל.

אַתָּה כְּמוֹ גַלְגַּל שֶׁל זֹהַר,

אֲשֶׁר כָּל חִשּׁוּרָיו חָשָׁכוּ:

אֶחָד אֶחָד יוֹרְדִים צִירָיו,

וְהַמַּכְבִיד אֵלַי יִקְרַב.

וּמַעֲשַׂי כָּעֵץ יִצְמָחוּ

מִמְּאֹדָיו אֶל מְאֹדָיו.