כָּתְנוֹת עָנָן רַכּוֹת עַל עֲצֵי הַיַּעַר קְרָעִים, לֹא עָשָׁן מִתְאַבֵּךְ,

פַּרְפַּר לָבָן זְמַן אִלֵּם יִתְמַלֵּא צִפֳּרֵי הֲזָיָה.

עַכְשָׁו מְזֹג לִי מִן הָאָדֹם שֶׁל הַגֶּפֶן מִן הַזַּן הַמְשֻׁבָּח

הַצוֹמֵחַ רַק כָּאן וְחוֹמֵר בֶּחָבִית צְרִיבָה קַלָּה.

שֶַל נַעֲלֶיךְ וְלֵךְ לְאַט

עַל רִצְפַּת הָעֵץ הַחוֹרֶקֶת בְּבֵית הָעֵץ

בְּבּוּדְגַנְיָה וַאס¹ בּוֹאֲכָה הַיַּעַר וְנַכְלוּלָיו.

כָּאן שָׁרְשֵׁי הָעֵצִים אֵינָם מְעֻפָּרִים בָּאֲוִיר.

תַּגִּיד קִנְאָה בְּשָׁרָשִׁים לֹא שֶׁלְּךָ

וּלְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ שֶׁלְּךָ.

בְּשָׁרְשֵׁי הַשֶּׁקֶט דִּנְדּוּן יָרֹק

מְלוֹא מֶרְחַב הָעַיִן כָּל מַה שֶׁתָּדוּג מִן הַהֵד בַּגִַּיְא

שֶׁתִּשְׁמַע, מְלוֹא נְחִירַיִם מַלֵּא אֶת הָרִיק –

צֵידָה לְאֶרֶץ רְחוֹקָה לִפְנֵי רֶדֶת הַמָּסָךְ.