לֹשֶׁלי דודתי

א    🔗

בְּבֵית דּוֹדִי הָאוֹפֶה בִּרְחוֹב אַגְרִיפַּס,

בְּאַפְלוּלִית הַחֲפָצִים,

מָקוֹם שָׁם הִנַּחְתִּי רֹאשִׁי תַּחַת גֶּזַע הַלֵּב,

חָפְנָה תִּפְרַחַת הַקַּיִץ הֶמְיַת דְּבוֹרִים וּמִלְמוּלִים,

וּבַאֲבַק הָאוֹר

תִּשְׁעָה קַבִּין חָסֵר אֶחָד לְנֶצַח הַיֹּפִי.

וּכְאָז אַנִּיחַ רֹאשִׁי בְּחֵיקָהּ חֲשׂוּךְ הַבָּנִים

וְאֶקְרָא לְנִיחוֹחַ הַלֶּחֶם הַחַם לָבוֹא בְּאַפִּי

וּלְהֵד פַּרְסוֹת סוּסִים מִן הָאֲדָמָה.

וִישֻׁבְּשׁוּ הַדְּבָרִים הַנֶּחְתָּכִים מֵאֲלֵיהֶם,

וּבְעִיר לֹא מְחֻבֶּרֶת יַחְדָּו לֹא יִתָּלֵשׁ לִבָּהּ

כְּפַעֲמוֹן מֵעִנְבָּלוֹ.

ב. עדיין – כבר לא    🔗

לדודי ז"ל

אשר לא על הניסים לבדם

מִתְחַם מָמִילָא לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

אִתִּי בַּדֶּרֶךְ שְׁנַיִם,

זוּג פָּרוּד, אֲבָל חָבוּק עֲדַיִן,

מְסַנֵּן מִלִּים מִתֹּקֶף הַנְּסִבּוֹת.

אִישׁ עָקוּד אֶל עַצְמוֹ מִטֶּרָה־סַנְטָה לְמָמִילָא

וְאִשָּׁה זְהֻבָּה מְמַלֵּאת מְקוֹם הַמֵּתָה,

עֲדַיִן מְלַוָּה אוֹתוֹ מוֹדֶרָטוֹ, תּוֹמֶכֶת זְרוֹעַ

לֹא בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין לָדַעַת

כַּמָּה מִלִּים עוֹד יִוָּלְדוּ מִן הַשְּׁתִיקָה

ג    🔗

קֹדֶם נְבִילָתוֹ הָיָה מוֹשֵׁחַ בְּטַל הַלֵּב

אֶת שְׁעָרָהּ וְאֶת עֵינֶיהָ

שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּהֻבָּה

שֶׁשְּׂפָתֶיהָ מְשׁוּחוֹת בְּאָדֹם,

מְדַמֶּה אֵיךְ יָעוּפוּ לָהּ מֵהָעֵינַיִם בִּרְקֵי הַתּוֹדָעָה

כְּשֶׁתֵּעָצֵר לְבַסּוֹף קָרוּסֶלַת הָאוֹר.

ד. סוף    🔗

חֲדָשִׁים אֲחָדִים זָחַל מוֹתוֹ עַל אַרְבַּע.

אָחַז בְּסוֹרְגֵי הָעֵץ, הִתְרוֹמֵם וְנָפַל וְקָם.

וְרֵיחוֹ לֹא רֵיחַ תִּינוֹק רַךְ, גַּם לֹא

רֵיחַ הַלֶּחֶם שֶׁפַּעַם אָפָה.

בְּמוֹתוֹ תָּעוּ זְרוֹעוֹתַי בַּחֲלַל הָאֵינְמַגָּע

וַאֲנָשִׁים הָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּפֶתַח בֵּית הָאֶבֶן הַיְרוּשַׁלְמִי

כְּמוֹ בְּדֶלֶת שֶׁנֶּעֶקְרָה מִצִּירֶיהָ.

לְבּוֹבִּי בַּאם, הנפאלית שטיפלה באמי

“הַחַיִּים הֵם בְּמָקוֹם אַחֵר”

(ארתור רמבו ומילן קוּנְדֶרה)