אֲנִי שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מִמְּאֻחָר הַלְּבָנָה

תַּחְתֹּךְ אוֹתִי חֲבָלֶיהָ

לְהַנִּיחַ עַל קְצֵה אֶבֶן יָם שֶׁהֶחֱנַקְתִּי

יָפְיִי לֹא דַּי מֵעוֹלָם לַעֲבֹד אוֹתָהּ

זְרוּקָה בֵּין דִּשְׁאֵי אַצּוֹת

שָׁט בֵּין עֻבָּרִים שְׁקוּפֵי

עִנְבָּר פְּקָעִים וּשְׂרוֹכֵי חַי

שֶׁיְּשֵׁנָה מִמֶּנִּי הֵינַקְתִּי

חַיּוֹת קְטַנּוֹת קִפּוֹד וַחֲזִיר וְרַדְרַדּוֹ

וְתִינוֹק גַּם הָעֵז גָּמוּל מִמֶּנִּי

עַכְשָׁו כְּמוֹ מֵעוֹדָהּ לֹא נָטְפָה

פָּרַת הַבַּר לִוְיְתָנָה וּצְבִיָּה מִן הַנּוֹזֵל

צִבְעוֹ הַמִּתְעַלֵּף מַהוּ נִשְׁכַּח מִמֶּנִּי שֶׁבְּלִהוּ

נִזְקַקְתִּי לָךְ וְלֹא לְהַהוּא וְלֹא לְאַחֵר

שֶׁהִסְתִּירוּ לִצְמֹחַ צֵל עַל לִבִּי

שְׁלִישׁ וְעוֹד שְׁלִישׁ נוֹגֵס אַשְׁמָתִי

חַיִּים שֶׁרָקַעְתִּי בְּכֹחַ לְהוֹדָהּ –

אֲנִי שֶׁלֹּא עָבַדְתִּי אוֹתָךְ מֵעוֹלָם

עָבַדְתִּי אוֹתָךְ. כְּמוֹ שְׁחָפִים לַהֲקָם

בְּלִי הַכָּנָף עָבַדְתִּי אוֹתָךָ.

וְנִשְׁאַר רִיקִי עָצוּם הַיָּם כְּמוֹ הַשֵּׁן

יַחְסִיר מִפִּיו הַחֹשֶׁךְ

עָבַדְתִּי אוֹתָךְ – בַּנִּסְתָּר מִפַּחַד כֹּחוֹתַי

מַהוּ אֵין לִי יוֹתֵר לְהַפְסִיד

אוֹתָךְ מוֹדָה