כָּל מַה שֶּׁהִרְכַּבְנוּ הוֹלֵךְ דּוּמָה, הָעֲצָמִים הַיָּפִים.

וְעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב מַבִּיט בַּחִבּוּרִים.

אִישׁ וְאִשָּׁה נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה,

כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר יָד בְּבַעַל חַי נֶעֱזָב, שְׂמֵחִים

בְּחֶלְקָם, לֹא בַּשָּׁלֵם. מָוֶת רָחוֹק עֲדַיִן,

הֶכְרֵחִי וּמְזֹהָם כְּתַחֲנוֹת כֹּחַ.

אַךְ יֵשׁ תְּשׁוּקָה בִּלְתִּי צְפוּיָה לִפְרָקִים,

כְּמוֹ סְחַרְחֶרֶת צְבוּעָה שֶׁל סוּסִים גֵּאִים.

שֶׁסַּבָּה בְּאוֹר מֻשְׁאָל, בְּצָהֳלָה סְתוּמָה.

וְרַק הַרְעָמוֹת הַגְּלוּפוֹת נִסְחָפוֹת

בְּרוּחַ בְּדוּיָה, הָרָאשִׁים צִבְעוֹנִיִּים וְעֵרִים,

רַק הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחַת הַשָּׁוְא, רַבָּה.