אֵינִי יָכוֹל לִבְחֹר בָּךְ, שֶׁכְּבָר

אֵינֶנִּי בּוֹחֵר: חֹפֶשׁ

הוּא לִצְּמִיתִים. אֲנִי רוֹאֶה

אֶת גּוּפֵךְ כְּצִפּוֹר פְּעִילָה,

שֶׁלֹּא תָּעִיר עוֹד תַּאֲוָה.

עוֹבֶרֶת בִּרְחוֹב סָמוּךְ, אַתְּ מַעֲמִידָה

פְּנֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת. וּלְשֵׁם מָה אֵפוֹא

הַכֹּחַ הַזֶּה לְאַבְחֵן בֵּין דַּלֻיּוֹת?

שֶׁעַכְשָׁו יוֹרֵד שֶׁלֶג בְּמֶרְחַקִּים שֶׁאֵין

לָנוּ זְמַן לְבַקָּרָם, יוֹרֵד וּמַתְמִיד.

וּלְשֵׁם מָה הַהִשְׁתַּהוּת בַּמָּקוֹם הַנִּדַּח

שֶׁהִצְרִיךְ הֶמְשֵׁךְ, אִם, כַּנִּרְאֶה, בְּדִידוּת

הָיְתָה לִי רַק מֵמַד שֶׁל הֲבָנָה.

כִּי מִמֵּילָא סוֹבֵב מַה שֶּׁסּוֹבֵב, וְגַם

הַמְּקוֹמוֹת, תִּרְאִי, רַק סוֹבְבִים.

אֵינִי יָכוֹל לִבְחֹר: שֶׁכָּל בְּרֵרָה כְּפוּיָה,

וּמִתְעַרְפֶּלֶת לָהּ בַּשֶּׁלֶג הַמַּצְעִיף,

הַמְּכַסֶּה אֶת הֶעָרִים הַמּוּאָרוֹת עֲדַיִן,

וּמְעִקְּשׁוּת אוֹ קֹצֶר זְמַן אֵינִי רוֹצֶה.

בּוֹאִי, נִגַּע וְלֹא נִגַּע, כִּפְתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג

הַמְּכַסִּים כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּלֹבֶן עַז,

וְאֵינָם בּוֹרְאִים דָּבָר, רַק מִסְתַּגְּלִים לַנִּמְצָא.