אַחֲרֵי שֶׁבְּיוֹם חֲסַר כָּל יִחוּד, בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף,

נָסַעְנוּ לְלַקֵּט פִּטְרִיּוֹת וְלֹא מָצָאנוּ מְאוּם,

לְבַד מִמַּחֲטֵי אֹרֶן וּמִנְהָרָה לֹא צְפוּיָה,

עָמַדְתִּי רֶגַע לְהַקְשִׁיב לָרוּחַ. פָּנַיִךְ הַמֻּכָּרוֹת

הָיוּ מוּסַבּוֹת מִמֶּנִּי, לְהָאִיר לְצַד אַחֵר.

וְסָבִיב גָּדְלוּ בְּגַפָּם, עוֹטֵי חֲשִׁיבוּת,

עֵצִים שֶׁלֹּא הָיָה בָּם צֹרֵךְ. אֲבָל בָּרוּחַ

עָמְדוּ לְחִישׁוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה: שָׂרִיד מִזְּמַנִּים

אֲחֵרִים, זִכְרוֹן הֶגְמוֹנְיָה לְלֹא עוֹרְרִין.

עַכְשָׁו הִתְפַּנָּה הַנּוֹף, נִרְצַע

לִצְרָכֵינוּ, אֲבָל חִשְׁקֵנוּ מְכַנֵּס רֹאשׁוֹ

פְּנִימָה כַּצַּבִּים, נֻקְשֶׁה, מְשֻׁרְיָן,

בַּיֹּבֶשׁ הַזֶּה הַמֻּפְרָךְ, בְּיוֹם שֶׁהוּכַן לַשָּׁוְא.

יְסַפְּרוּ עָלֵינוּ, חַיָּבִים לְסַפֵּר, אֵיךְ בְּכֹחַ

הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַשַּׁרְווּל מִזְּרוֹעֵךְ, לַחֲשֹׂף בִּשְׂרִיּוֹת,

לְמַשֵּׁשׁ אֵיךְ הָעוֹר נָע עַל פְּנֵי עֲצָמוֹת, לְעַצְמוֹ,

שֶׁלֹּא כְּמוֹ הָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת בַּמְּחָטִים, בֶּחָרָבָה.

שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָנוּ אֲחִיזָה כְּלָל.

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְדִּיל בֵּין גּוּפֵךְ לְגוּפִי,

וּמַשֶּׁהוּ עָמַד בֵּין הָעֵצִים הַדַּקִּים וְהֶאֱפִיל

אֶת הָרֶוַח בֵּינֵינוּ, שֶׁאוֹתוֹ בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר –

מִכְסָה שֶׁל יָמִים, זֵכֶר שֶׁל שׁוֹדְדוּת,

מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יִצְלַח לַחֲבֵּר בֵּין אֲנָשִׁים,

אֲבָל נוֹטְעָם בִּמְשֻׁתָּף, לְהִזּוֹן בְּרַחֲבוּת –

שֶׁהָאָרֶץ צְחִיחָה וְגִדְלַת מְמַדִּים וְנוֹשֵׂאת הֲבָלִים,

וְהָרוּחַ עוֹבֶרֶת עָלֶיהָ וּבֵינֵינוּ וּמַשְׁמִיעָה קוֹלוֹת שֶׁל סְתָם.