הַיּוֹם מַכְחִיל אַךְ עוֹדוֹ אוֹמֵר שִׁירָה.

מִתּוֹךְ הָאַפְלוּלִית וְהַדְּמָמָה, כְּתֵפוֹ שְׁחוֹחָה

תַּחַת שַׂק עִם שְׁתִילִים, חוֹלֵף עַל פָּנַי הַיַּעֲרָן,

שֶׁאִלְמָלֵא הַמַּשָּׂא הָיְתָה זְקִיפוּת קוֹמָתוֹ מֻשְׁלֶמֶת.

הִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶתְגָּר: לִמְתֹּחַ קַו

שֶׁלֹּא יִפְלשׁ אֶל מִחוּץ לַשּׁוּרָה; מִלְּבַד

סְטִיּוֹת קַלּוֹת, בְּעִקָּר בְּכָל הַתְחָלָה,

אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בּוֹ. תַּחַת עֲלֵי הַשִּׁקְמָה

הַחֲדָשִׁים שֶׁבָּקְעוּ כִּמְנִיפוֹת קְטַנּוֹת,

הָיִינוּ מְחֻיָּבִים לְעֵרָנוּת, דְּרוּכִים

וּבָהּ־בָּעֵת עֲצוּרִים, מַבְלִיגִים, אֲדִישִׁים

לְהִתְגָּרֻיּוֹת, מְשֻׁכְנָעִים בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל.

תּוֹךְ־כְּדֵי שְׂעָרוֹת הִלְבִּינוּ. עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי

נְקִישַׁת מָקוֹר בַּזְּכוּכִית, קוֹרֵא לִסְלִיחוֹת.

הָיִיתִי לְבַד בַּכִּתָּה, מַשְׁלִים סִדְרַת בְּחָנִים.

הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ בִּמְאֻרְגָּן (הַמַּקְהֵלָה

בְּנִפְרָד) לְהַלְוָיָה, לֹא עָלֵינוּ, וּמֵהַחַלּוֹן

נִרְאוּ כַּרְעֵי בֵּית הַתְּפִלָּה הַחוֹרֵג מֵהַתֵּל,

פַּסִּים שְׁחוֹרִים וְחוּמִים עַל רֶקַע לָבָן.

קִרְקוּר נִפְלַט וְהִשְׁתַּתֵּק, כֶּלֶב זִנֵּק בְּעִקְּבוֹת

הַקּוֹל וְנֶעְלַם. הָאֲוִיר הָיָה נָעִים, אָבִיב

הֵמֵס אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַשֶּׁלֶג, אֲנָשִׁים נוֹפְפוּ

מִכַּמָּה כִּוּוּנִים וְקִלְשׁוֹנִים שָׁלְפוּ חָצִיר

מֵאֲלֻמּוֹת. שְׁנֵי צְבָעִים הָיוּ לַיָּם הֶחָצוּי

וְהָרוּחַ הִמְרִיאָה בְּלִי לָדַעַת לָמָּה.