הִיא הָיְתָה זַבָּנִית בְּאֹפֶל

הַחֲנוּת ("מְכֹעֶרֶת, מְבֻגֶּרֶת, יְכוֹלָה

לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁלְּךָ") וְזֶה־אַךְ שָׁבָה

מִבִּקּוּר אֵצֶל אֲחוֹתָהּ בְּבֶּרְמוּדָה. הַבַּיִת

הַגָּדוֹל שֶׁקִּבַּלְתִּי בִּירֻשָּׁה הִדְהֵד

לְהַדְגָּשַׁת הָרֵיקָנוּת. הַתְּנוּעָה הָיְתָה

דְּלִילָה, שַׁבָּתִית, אֲתָרֵי תַּיָּרוּת בָּלְטוּ

מִמֶּרְחַקִּים. זֶה הָיָה הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ

הַיָּחִיד, עִם אַטְלָסִים עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת

כְּשֶׁנִּכְנָסִים. עַד שֶׁצֵּרַפְתִּי פְּרוּטָה

לִפְרוּטָה מֵהָאֹסֶף בְּכִיסִי, אֲשֶׁר כָּלַל

סִכַּת רֹאשׁ, גְּלוּלוֹת אַרְגָּעָה וּקְרוּם

לֶחֶם – הִיא כְּבָר הִצִּיעָה לְהִצְטָרֵף

לְטִיּוּל נִסָּיוֹן בַּמְּכוֹנִית, שֶׁבִּמְהֵרָה

הָפַךְ לְיֶרַח דְּבַשׁ. לַנּוּ אֵצֶל חֲבֵרִים

מֵהָעֲבוֹדָה, עַל גְּדוֹת בְּרֵכַת הַשַּׁיִשׁ

סִנְוְרָה פְּרִיחָה וְרֻדָּה. כָּל הַגְּוָנִים

הָיוּ שַׁיָּכִים לַיָּרֹק הַמִּתְבַּהֵר, מַחֲלִיד

וּמַשְׁחִיר; יָרֹק קֵיצִי חָדָשׁ, מַכְסִיף

עִם בּוֹא הַחֲשֵׁכָה. הָיְתָה זוֹ הוֹפָעָתִי

הַשְּׁנִיָּה, אִם לְדַיֵּק. אֲנָשִׁים הָיוּ מוּכָנִים

לְהִשָּׁבַע שֶׁזֶּה עִדָּן וְעִדָּנִים אֲנִי מֵת;

אַךְ גַּם מִבְּחִינָתִי הָיְתָה הַהַפְתָּעָה מֻחְלֶטֶת:

מֻבְלַעַת, שֶׁבְּאֶלֶף בִּקּוּרִים

נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי. עַל אַף צִבְיוֹנָהּ

הַדָּתִי, הַמְּשִׁיכָה הָיְתָה מִיָּדִית. תְּנוּ לִי

רֶגַע לַחְשֹׁב מֶה הָיָה כֹּה מוֹשֵׁךְ. אוּלַי לֹא

תְּכוּנָה חִיצוֹנִית כְּמוֹ הַמַּצָּב בּוֹ הָיִיתִי

שָׁרוּי; לְחוּד אַךְ עִם קוֹלוֹת מֻכָּרִים

מֵעֵבֶר לַקִּיר. קִבַּלְתִּי יַחַס מְיֻחָד,

הִתְנַהֲגוּ אִתִּי בִּכְפָפוֹת מֶשִׁי. סוֹף סוֹף,

כִּי זוֹ שְׁאִיפָתִי מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

מֶרְחַק הֲלִיכָה מִשָּׁם הָיְתָה בְּאֵר קְדוֹשָׁה

מֻקֶּפֶת גָּדֵר חַיָּה. טָבַלְתִּי בָּהּ

אֶת רֹאשִׁי, שָׁעוֹת לֹא הָיִיתִי זָקוּק

לְהוֹצִיא מִלָּה. חֲלוֹמוֹת שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים

לִפְנֵי הַמַּיִם הָפְכוּ לִנְבוּאָה.