עדה קטנה של צרעות זהובות, / בנתה לה מעון מול חלון מעוני. / בעצבי הגדול הן אינן עצובות, / ואינן מבינות לסיבת יגוני!
מבוקר עד ערב תעופנה סביב, / תאגורנה מזון לדרי הנחיל. / לא דין ודברים, לא מצה ולא ריב, / לא פלג מעשים את חייהן ירעיל!
מבוא לא רחב למעון שם בקיר, / לא הוד והדר מבחוץ למעון. / אלמות אף אחת לעצמה לא תתיר, / ושלום ללא תנאי ביניהן שם ישכון!
אראן – וליבי יתעטף ביגון, / על רוע לב אח ועל יצר אדם! / וכי למה ישלוט בקרבנו זדון? / ולמה, רק אנו צמאים כה לדם?