VI

מָרִיָּה

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֲפִיקִים שֶׁל נְהָרוֹת מֵתִים?

חָלַמְתִּי כִּי נִזְכָּר אֲנִי בַּנְּהָרוֹת הַלָּלוּ

כָּל כָּךְ מִזְּמַן אֲנִי לְבַד, עִדָּן וְעִדָּנִים,

וְטוֹב לִי כָּךְ,

דָּבָר לֹא עוֹד עַל הַזְּמַנִּים עָבָרוּ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן

הָיִיתִי

וְלָבָן הָיָה הָאוֹר

אֲשֶׁר הִרְוָה עֵינַי בְּיוֹם שְׁמִינִי לִבְרֵאשִׁית שׁוֹזֶפֶת

הַאִם כְּתַב יְתֵדוֹת – עַל קָאוֹלִין עִקְּבוֹת צִפּוֹר –

מַנִּיחַ

אַף קִיּוּם נוֹצוֹת וָזֶפֶק?

הַאִם

רַק בְּקִסְמֵי סִימֶטְרִיָּה נוֹפֵל

הָעֶצֶב עִם הַזֵּכֶר –

לַעֲמֹד לַמְּרַאֲשׁוֹת תָּבוֹאוּ,

הָעֶצֶב וְהַזֵּכֶר –

מַה שִּׁלְּבוּ, אִם לֹא מִשְׁלֶבֶת שֶׁל

הַשִּׁיר, מָרִיָּה! וּכְשֶׁגִּרְסָתוֹ – לֹא לֹבֶן.