זֶה שָׁם כֶּרֶם נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים,

עַל אַדְמַת זָר נָטוּעַ,

בָּדָד נֶעְזָב בֵּין חֲרוּלִים,

וְגִדְרוֹ סָבִיב רָעוּעַ.

עֲדַת נְבָלִים סְבִיבוֹ יֶהֱמוּ,

לִי הוּא! אִישׁ אִישׁ מַבִּיעַ;

לָמֹץ לְשַׁדוֹ כָּל־פְּרִי מְגָדָיו,

וּלְאָכְלוֹ בְאֵין מַפְרִיעַ;

נוֹשְׂאִים מַסְוֵה כוֹרְמִים, נוֹטְעִים,

כְּמוֹ הֵם נוֹטְרֵי הַכֶּרֶם;

כָּל־כְּלִי מַשְׁחִית תַּחַת לְשַׁדָם

לְהַשְׁחִיתוֹ כֻלוֹ טֶרֶם…

שַׂר הַכֶּרֶם שָׁב מִדַרְכּוֹ,

רָאָה אֶת הַתַּהְפּוּכָה;

הֲזֶה כַרְמִי? צָעַק נָאַץ,

הֲזֹאת גַפְנִי הַבְּרוּכָה?

הַמַשְׁחִיתִים. הַמִתְחַפְּשִׂים

נִבְהֲלוּ נֶחְבְּאוּ לִבְרוֹחַ;

וּמִמֶרְחָק כְּלָבִים בָּלִים,

מַמְתִּיקִים סוֹד לִנְבוֹחַ.

אֶל אַדְמָתוֹ שָׁב הַכֶּרֶם,

אֶל אֲדָמָה פּוֹרִיָה;

שָׁב הוּא לְשָׂרוֹ נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים,

שָׁם פּוֹרֵחַ לִתְחִיָה.