הַיַּיִן / מיכה יוסף לבנזון

וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים

(קהלת)

כַּחֵץ יְעוּפוּן

יְמוֹת חֶלְדְּךָ,

מַהֵר יְסוּפוּן

שְׁנוֹת חַיֶּיךָ!

כִּי לְכָל רֶגַע

הֲלֹא הִנֵּהוּ

קֶבֶר וָפֶגַע

הַבָּא אַחֲרֵיהוּ.

מָוֶת וְחַיִּים

אַחִים הִנָּמוֹ –

תַּחַת שָׁמַיִם

שָׁם חֻבְּרוּ לָמוֹ.

חַיִּים וָקֶרֶץ

יָקִיאוּ יִבְלָעוּ,

כָּל יֵשׁ בָּאָרֶץ

יְכַלּוּ יִבְרָאוּ.

וּכְבָר תַּמּוּ לָמוֹ

יָמִים עָבָרוּ,

עֲתִידוֹת אַיָּמוֹ

הוֹוֹת נִמְהָרוּ!

וּמִי יְשַׂמְּחֵנוּ

יָפִיץ עַצֶּבֶת?

יַמְתִּיק חַיֵּינוּ

יַשֶּׁה הַמָּוֶת?

הַיַּיִן, הַיַּיִן!

הוּא גוֹרֵשׁ עַצֶּבֶת,

וִישַׂמַּח חַיִּין

וִיבַלַּע הַמָּוֶת!