שׁוֹשַׁנָּה וּזְבוּב-רִקְמָה / מרדכי צבי מאנה

1.

תַּאֲוָה לָעֵינַיִם

שׁוֹשַׁנָּה תוֹפִיעַ,

מִמֶּגֶד שָׁמַיִם

נִמְלָא הַגָּבִיעַ.

2.

וּזְבוּב-רִקְמָתָיִם

כַּשֹּׁהַם פּוֹרֵחַ

עָף חִישׁ מֵאַפְסָיִם

לָמֹץ נֹפֶת לֵחַ.

3.

אָז תַּעַד שׁוֹשַׁנָּה

גַּם הוֹד הַכְּנָפָיִם,

וּמְלֶכֶת הַגַּנָּה

תּיף עוֹד שִׁבְעָתָיִם.

4.

פָּעֳלֵי אֵל נִפְלָאוּ,

כֹּל תַּחַז עֵינֵיהוּ;

וּשְׁנֵימוֹ נִבְרָאוּ,

אִישׁ בַּעֲבוּר רֵעֵהוּ.