מָלֵא חֶדְוָה לְזִיו הַיּוֹם,
הִמְרִיא הַנֶּשֶׁר לַמָּרוֹם
וְשֵׁם דָּאָה-לוֹ, קַל כָּרוּחַ,
בְּמָחוֹז מוֹלֶדֶת-הַבְּרָקִים.
כְּתֹם מְעוּף-עֻזּוֹ, יָרַד מִן הַשְּׁחָקִים
וְעָל אָסָם בִּכְפָר יָשַׁב פִּתְאֹם לָנוּחַ.
מוֹשָׁב לֹא מְפֹאָר – עַל כַּךְ אֵין שׁוּם וִכּוּחַ –
אַךְ לַמְּלָכִים לְמִינֵיהֶם
יֵשׁ שִׁגְעוֹנוֹת מִשֶׁלָּהֶם.
אוּלַי טָעָה לַחְשׁוֹב, כִּי הַמָּקוֹם יָאֶה לוֹ,אוֹ לֹא מָצָא לוֹ בְּדַרְכּוֹ
מוֹשַׁב-מַרְגּוֹעַ כְּעֶרְכּוֹ,
כְּגוֹן אַלּוֹן עַתִּיק אוֹ סֶלַע;
עַל כָּל פָּנִים יָשַׁב וְנָח
עַל הָאָסָם – עַד שֶׁנִּמְלַךְ
וּלְגַג אַחַר פִּתְאֹם פָּרַח.
רָאָהוּ תַּרְנְגֹל, זָקַף אֶת הַכַּרְבֹּלֶתוּבִתְמִיהָה רַבָּה אָמַר לְתַרְנְגֹלֶת:
"אֵינִי מֵבִין, בְּאֵיזֶה זְכוּת
נִתַּן לַנֶּשֶׁר כְּבוֹד-מַלְכוּת?
הַאִם בִּזְכוּת כְּנָפָיו? אָכֵן מָעוּף רַב-כֹּחַ!
מִגַּג נָמוּךְ
לְגַג סָמוּךְ
גַּם אָנֹכִי יָכוֹל לִפְרוֹחַ.
לֹא, עַל שְׁמוּעוֹת אָסוּר לִסְמוֹךְ!
אָכֵן, שְׁכֶנְתִּי, מִכָּאן וָהָלְאָה
שׁוּב לֹא נִהְיֶה פְּתָאיִם לִרְאוֹת בּוֹ עוֹף בֶּן-מַעְלָה:
הֲרֵי רָאִית: הוּא עָף כָּמוֹנִי וְכָמוֹךְ!"
שָׁמַע הַנֶּשֶׁר כָּךְ וְסָח לוֹ: "כֵּן, צָדַקְתָּ,אַךְ בִּמְחִילָה, מְעַט לֹא דַקְתָּ:
הַנֶּשֶׁר לַעִתִּים יַנְמִיךְ מִתַּרְנְגֹל –
אַךְ אֵין הַתַּרְנְגֹל מַמְרִיא לִשְׁמֵי-הַתְּכֹל".
**
גַּם לִמְבַקֵר זֶה כְּלָל גָּדוֹל:
לֹא יְרִידָה מִקְרִית-בּוֹדֶדֶת
מְעוּף כִּשְׁרוֹן גָּדוֹל מוֹדֶדֶת;
יֵשׁ לְשָׁפְטוֹ לְפִי פִּסְגָּה,
אֲשֶׁר זָכָה לְהַשִּׂיגָהּ.