#/ יחיאל מר

בְּחֵיק דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם תְּקוּמָה

יוֹשֵׁב לוֹ אִישׁ בֵּין הֲרִיסוֹת הַבַּיִת –

אֲשֶׁר קִוָּה שׁוֹשָׁן וּבָא לוֹ שַׁיִת,

וְנַעֲלוֹ בָּלָה וְכֻתָּנְתּוֹ פְּרוּמָה…

וְיָד חוֹפֶנֶת חוֹל, וְכַד-אָזְלוּ-מֵימָיו

לְמַרְגְּלוֹת הָאִישׁ – וְהֵם דּוֹמִים, עַד פַּחַד

הַגַּן מִמּוּל צוֹחֵק שִׁירֵי-תִּפְרַחַת

וְאֶבֶן – לְבָבוֹ חָתוּם עַל מִגְדָּלָיו…

הֵן הוּא כִּתֵּר כְּתָרִים כְּזֵר מַרְגָּנִיּוֹת

לְכָל תְּמִימֵי-הַלֵּב וּמַצְנִיעֵי-הַלֶּכֶת,

וּבְזַמְּרוֹ אָבִיב – שְׁמָעוּהוּ בַּשַּׁלֶּכֶת,

וְקוֹל שֶׁל רְעָמִים כְּהֵד שֶׁל מַנְגִּינוֹת…

עִם עֶרֶב קָם – וְעַל מַקֵּל בַּיָּד

עוֹבֵר וּמְחַיֵּךְ לַהֲרִיסוֹת הַבַּיִת.

וְאֶל שְׁכוּנָה דַלָּה; בִּמְעוֹנוֹת-הַפַּיִט

בִּמְחִיר שֶׁל אֲגוֹרָה יִישִַׁן בִּמְעֻמָּד.