לוגו
אנשי-חיל חבל
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל / שאול טשרניחובסקי

ויקומו כל איש וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת-גוית בניו מחומת בית-שן ויבאו יבשה וישרפו אותם שם; ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה (שמואל א' ל“א, י”א – י"ג)

ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש (דברי-הימים א' י“א, י”ב).


צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ:

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵּי בֶן-קִישׁ –

הֵם נוֹשְׂאִים בִּשְׁנַיִם, שְׁנַיִם וּבַמּוֹט

בַּאֲרִיג מִצְרַיִם אֶת שְׁלָשׁ הַגּוּפוֹת.

שְׁלָשׁ גּוּפוֹת בְּמֶשֶׁךְ, כָּל גּוּפָה בְּאוֹנָהּ,

וּרְבִיעִית נִדְגֶּלֶת – הִיא אַחֲרוֹנָה.

הַגּוּפָה בּוֹלֶטֶת דֶּרֶךְ הַסָּדִין, –

אֵבֶר וְאֵבֶר הֶדֶר כֹּחַ – אִישׁ עָדִין.

יֵשׁ נִדְמֶה, וּכְאִילּוּ הוּא גָּדוֹל וָרָם

מִהְיוֹתוֹ בַּלָּחֶם – בַּמִצְפֶּה – בָּעָם,

עַז, עַלִּיז-עֵינַיִם וְיָמָיו טוֹבִים,

טֶרֶם מְשָׁחוּהוּ שֶׁמֶן נְבִיאִים,

טֶרֶם הִלְבִּישׁוּהוּ אַרְגָּמָן וָבוּץ,

עַד לֹא יָצָא שֵׁם לוֹ לְמִדָּן וְעַד עוּץ.


הֵם נוֹטִים הַשֶּׁכֶם בְּכֹבֶד הַגְּוִיָּה,

הֵם נוֹטִים אֶל עֵבֶר יְשִׁימוֹן-צִיָּה,

בְּמִשְׁעוֹלֵי הַלַּיִשׁ, בְּעִקְּבוֹת זְאֵבִים,

גֶּבֶא לָמוֹ דֶּרֶךְ – צְמֵאִים רְעֵבִים –

נִכְחָם בַּטֶּרֶשׁ וּבִשְׂדֵי-חִטִּים

הֶרָה: כִּי בָעֵמֶק מַשּׁוּאוֹת פְּלִשְׁתִּים –

לַגִּלְעָד יָבֵשָׁה… הִנֵּה הַגִּלְעָד!

כָּל הַלַּיְלָה אֶמֶשׁ יִרְתְּקֵם כַּסָּד.

לֹא כָשְׁלָה הָרֶגֶל, יַד לֹא מָעֲלָה, –

בַּמֶּרְחָק – שָׁם אֵשֶׁל… אֵשֶׁל אוֹ אֵלָה?


צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ,

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵי בֶן-קִישׁ,

עֵמֶק… נַחַל מַיִם… רֶכֶס הָר… צֵלָע…

הִנֵּה שָׁם מִנֶּגֶד, נֵזֶר הָאֵלָה.

שָׁמָּה יִקְבְּרוּהוּ – גִּבּוֹרָם-מַלְכָּם!

לֹא יַצִּיבוּ נֶפֶשׁ, אֶבֶן לֹא תוּקָם.

אֵשֶׁל יֵשׁ כּוֹרֵת לוֹ, יֵשׁ נוֹסֵר אֵלָה, –

וְיִמָּחֵק לָנֶצַח זֵכֶר לְהַלָּה.

אִישׁ לֹא יֵדָעֶנּוּ. לֹא יִמְצָא קִבְרוֹ,

לֹא יְחַלְּלֵהוּ פְּלִשְׁתִּי בְּעָבְרוֹ.

זָר לֹא יַכִּירֶנּוּ, אַף לֹא בֶן-עַמִּי,

וַאֲפִילוּ עֶבֶד זֶה בֵּית-הַלַּחְמִי.


יֵשׁ מִי יִזְכְּרֵהוּ וִיסַפֵּר לַדּוֹר

זֶמֶר-הַגִּלְבּוֹעַ, כֶּשֶׁף בְּעֵין-דּוֹר

לַיָּחִיד הַמֶּלֶךְ מִתְנַבֵּא-בָעָם,

בְּרִית כּוֹרֵת עִם-חֶרֶב וּמְשַׁלֵּם בַּדָם;

הָאֶחָד בְּתִפְאֶרֶת לֶב-נָדִיב, עָנָיו,

שֶׁמִּגֵּר לַשֶּׁלַח לִבּוֹ וְלֵב-בָּנָיו.

הֲיִבְגּוֹד הַלַּיִשׁ בִּמְעוֹן-טְרָשָׁיו? –

וַיִּפּוֹל כַּלַיִשׁ: הוּא וְכָל-אֲנָשָׁיו…


ירושלים 1935