אֲנִי רוֹצֶה חֲבֵרִים בְּגַנִּים, כָּל אֶחָד

בֵּין עֵצָיו הַמַּשִּׁירִים מַיִם בַּחֹרֶף,

כָּל אֶחָד וּצְמָחִים מִסְּבִיבוֹ.

כְּדֵי שֶׁלֹּא יְאַבְּדוּ אֶת הַמַּגָּע שֶׁאָבַד לִי.

כַּמָּה יֵשׁ לִי כְּמוֹתָם?

רַק מִי שֶׁחוֹשֵׁב עָלַי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.

הַחֲלוֹמוֹת נִפְסָקִים בְּקוֹל שֶׁל קְרִיעַת נְיָר.

וּבַלַּיְלָה, בֵּין קִירוֹת לֹא טוֹבִים לְמָגֵן,

רַק תַּאֲוָה לְקֶשֶׁר, לְמִלִּים טְרוּפוֹת בָּאֲפֵלָה,

וִיקִיצָה בְּטֶרֶם אוֹר כְּדֵי לְחַפֵּשׂ

אֶת הַנִּמְצָא. לֹא תָּמִיד הוּא נִמְצָא.

נִשְׁאָר חָבֵר חָבֵר וְגַנּוֹ. מְדֻלְדָּל בְּתוֹךְ הַקַּיָּם לוֹ.

שְׁנֵי עֵצִים עוֹשִׂים שַׁעַר לַעֲבֹר בּוֹ בֵּין־עַרְבַּיִם,

שְׁנֵי עֵצִים דְּלִילִים עוֹשִׂים פֹּה גַּן.