עַל חוֹפֵי-הַמְּנוּחוֹת לַיַּרְדֵן. אֲנִי פֹה: עַל גְּדוֹת-הַדְּמָמָה לַכִּנֶּרֶת.

וַאֲנִי – כְּחוֹצֶה נַחְשׁוֹלִים: אֳנִיָּה סֹעֲרָה הַחוֹתֶרֶת!

מַה יָקַרְתָּ לִי, שֶׁקֶט צָלוּל וְתוֹהֶה! קִדִשְׁתִּיךָ, הַזִּיו הָרוֹגֵעַ!

וְעָלַי עוֹד סוֹגְרִים עַרְפִלֵּי הַוִּילִיָּה, הַנֵּימָן – וְהַלֵּיל הַפּוֹרֵעַ!

עַל “אַרְמוֹן רַב-תִּפְאֶרֶת” הִנְעִימוּ לִי שִׁיר – לְבָבִי לִקְרָאתוֹ עוֹד פָּתוּחַ –

מִתַּחַת לַצְּלָב שָׁם דַּרְכִּי עוֹד נוֹדֶדֶת בַּגֶּשֶׁם, בָּרוּחַ – –

הַיַּרְדֵּן מִתְלַחֵשׁ… וּבְאָזְנַי – שִׂיחַ-לַיְלָה, עֵת צֵאת הָרַכֶּבֶת:

“עַל מִי, בֵּן, תַּעַזְבֵנִי” – הָרַכֶּבֶת הִפְלִיגָה זֶה כְּבָר, הָאֵם עוֹד נִצֶּבֶת – – –

נוֹהֲרִים יְלָדִים… בִּסְעָרָה יַעֲלוּ לַמִּגְדָּל, וּקְפָץ: נַחְשׁוֹנִים!

הִנָּבְאוּ, בְּהִירַי, הִנָּבְאוּ-נָא, זַכַּי: הֲנִצְלַח נַהֲרוֹת יְגוֹנִים?

הָהּ, עֻזִּי’לַךְ, אוִּרי’לַךְ, עִם הָאֹמֶץ בַּלֵּב וְעִם הַזֹּהַר בָּעַיִן –

פִּסְקוּ לִי פְּסוּקְכֶם עַל מֹשֶׁה’לַךְ, שְׁלֹמֹה’לַךְ בְּקוּם עֲלֵיהֹם שָׁם כָּל קַיִן – –

נָדַם הַיַּרְדֵּן. בְּשִׁיר-חֶסֶד יוֹרְדִים דִּמְדּוּמִים לַכִּנֶּרֶת.

– הָעִיר בַּמֶּרְחָק וְהָאֵם, וְסוּפָה מִתְחוֹלֶלֶת, גּוֹבֶרֶת – –

תרצ"ח