הֵיכָל קַדְמוֹן אֶחָד – הָיָה בּוֹ פֶּסֶל-עֵץ;
וְהוּא מַגִּיד עָתִיד, מוֹשִׁיעַ וְיוֹעֵץ,
וְחָכְמָתוֹ, חָכְמָה נִסְתֶּרֶת,
כָּל דְּבַר-חִידָה מִיָּד פּוֹתֶרֶת.
עַל-כֵּן הֲמוֹן מַעֲרִיצָיו
צִפּוּהוּ כֶּסֶף וְזָהָב,
הִרְבּוּ זְבָחָיו, קִטְּרוּ לוֹ קְטֹרֶת –
וְכָל מוֹצָא-שְׁפָתָיו קִבְּלוּ לְלֹא בִּקֹרֶת.
וּלְפֶתַע – הוֹי, שַׁעֲרוּרְיָה!
תִּצַּל כָּל אֹזֶן בַּקִּרְיָה.
הַיְאֻמַּן? הִתְחִיל הַפֶּסֶל
לָשֵׂאת דִּבְרֵי פִּטְפּוּט וָכֶסֶל!
כָּל מַעֲנֶה מִפִּיו מֻפְרָךְ,
כָּל נְבוּאָה – עוּרְבָא פָּרַח…
אָכֵן אֶת כָּל הָעָם תַּעְתּוּעָיו הִתְמִיהוּ:
“כֵּיצַד זֶה נִסְתַּלְּקָה הַהַשְׁרָאָה מִפִּיהוּ?”
וְהָעִנְיָן פָּשׁוּט – וּכְלָל לֹא מִסְתּוֹרִי הוּא.
הַפֶּסֶל-הַנָּבִיא חָלוּל הָיָה בִּפְנִים –
וּמִתּוֹכוֹ לָעָם דִּבְּרוּ הַכֹּהֲנִים.
כָּל עוֹד יָשְׁבוּ בּוֹ חֲכָמִים,
הוּא לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר-טֶפֶשׁ,
אַךְ רַק הִתְחִיל
לֵישֵׁב בּוֹ כְּסִיל –
הִטְפִּיש אַף הוּא עַד גֹּעַל-נֶפֶשׁ.
**
שָׁמַעְתִּי עַל שׁוֹפְטִים כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם,
שֶׁהִצְטַיְּנוּ בְּחָכְמָתָם
כָּל עוֹד מָּצְאוּ מַזְכִּיר חָכָם.