כָּל יָמֶיהָ הָיְתָה נִתְקֶלֶת, מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה, מִתְאַמֶּצֶת

לְחַיֵּךְ, מַעֲנִיקָה מַתָּנוֹת עֲטוּפוֹת. וּכְשֶׁלֹּא מָצְאוּ חֵן –

זוֹעֶפֶת. מְגַמְגֶּמֶת. בּוֹכָה בְּשֶׁקֶט.

מוּל הַמַּרְאָה מָדְדָה עִכּוּס שֶׁל נְעָרוֹת יָפוֹת

וּכְשֶׁלֹּא מָצָא חֵן – הֵעֵזָה לְרַמּוֹת. אַחַר כַּךְ לְהִתְוַדּוֹת.

וְשׁוּב, מַה לַעֲשׂוֹת, לִבְכּוֹת.

בְּהֶרְיוֹנָהּ תָּפְחָה כְּמוֹ עַל שְׁמָרִים. שִׁמְרִי,

אָמְרוּ לָהּ הַנָּשִׁים הַזְּקֵנוֹת, שִׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ, מַבְכִּירָה:

בְּכוֹר לְיַעֲקֹב. יִכְבַּד זַרְעוֹ. בִּכְבוֹדוֹ תִּכָּבְדִי. כָּל כְּבוֹדֵךְ פְּנִימָה.

הִשְׁמִינָה, אָמְרוּ הַצְּעִירוֹת.

אֲבָל עַכְשָׁו הִיא מַמָּשׁ צוֹעֶקֶת. רַע לָהּ מְאֹד.

קוֹרַעַת אֶת הַמַּצָּעִים. שׁוֹאֶגֶת שְׂנוּאָה שְׂנוּאָה.

וּפִתְאֹם הִיא דּוֹחֶפֶת אֶת גַּלְגַּל הָרֵיחַיִם שֶׁל יְמֵי עַם כָּבֵד מִנְּשׂא

לְאַט בַּתְּחִלָּה, בָּאֲנָקוֹת, וַאֲחַר כַּךְ הֵם כְּבָר

מְרִיצִים אוֹתָהּ וְהִיא נִטְחֶנֶת בִּצְעָקָה אַחַת

נוֹקֶבֶת כְּמוֹ סִכָּה אֶת כָּל דַּפֵּי הַסֵּפֶר הָעַתִּיק

לִדְקֹּר כַּף רֶגֶל יְשֵׁנָה.