בֵּיִת עוֹלָמִי / נפתלי הרץ אימבר
הִנֵּה מִיָּמִים יָמִימָה,
בָּעֵת יְגוֹנִי יִפְעָמִי;
אָז רַגְלַי אָרִימָה
לִפְקֹד בֵּיִת עוֹלָמִי.
בַּיִת עוֹלָמִי בְּמַעֲמַקִּים,
בַּגָּדֵר גַּם גָּדַרְתִּי;
וּמֵתַי שָׁם בַּמַּחֲשַׁכִּים,
מֵאוֹת רְבָבוֹת, קָבַרְתִּי.
מֵעֵינֵי אֱנוֹשׁ נִסְתָּרוּ,
גַּם מֵעֵינֵי הָעַיִט;
מֵתַי לִרְבָבוֹת קֻבָּרוּ,
לֹא תִּשְׂאֵם אֳנִי-שַׁיִט.
עָמֹק בִּלְבָבִי – בֵּיִת עוֹלָם,
חֲצַר-מָוֶת חֲדָרָיו;
וּמֵתַי שָׁם כַּגּוֹלָם,
שׁוֹכְבִים מִכָּל עֲבָרָיו.
בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים,
בְּצְרוֹר הַיָּגוֹן צְרוּרִים;
רֻבָּם בָּאָרוֹן כַּחֲנוּטִים
וְרֻבָּם כָּרְשָׁעִים קְבוּרִים.
לְמֵאוֹת לִרְבָבוֹת נְפָשׁוֹת
קָבַרְתִּי בְּגֵיא נְשִׁיּוֹת;
הַנְּפָשׁוֹת הֵנָּה הָרְגָשׁוֹת
מַחֲשָׁבוֹת – הַגְּוִיּוֹת…
אֲרוֹנוֹת הֵם הַזִּכְרוֹנוֹת,
בָּם חֲנוּטַי סֻגָּרוּ;
וּלְנֵרוֹת תָּמִיד – הַיְּגוֹנוֹת
בְּמִקְדָּשִׁי שָׁם יִבְעָרוּ.
וּלְבַל תִּהְיֶינָה נִשְׁכָּחוֹת
אַבְנֵי-זִכָּרוֹן שַׂמְתִּי.
מַצֵּבוֹת הֵן הָאֲנָחוֹת
בְּדִּמְעָה שְׁמוֹתָם רָשַׁמְתִּי.
הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה
תֹּאכַל עֶצֶם בְּשַׂר הַמֵּת,
הָרִקָּבוֹן, רוּחַ נְכֵאָה,
רִמָּה הִנֶּהָ – הָעֵת.
כַּמָּה פֹּה קְבָרוֹת נִשְׁכָּחוֹת
לֹא אֵדַע מְקוֹם אַיֵּהֶן;
וְכַמָּה מַצֵּבוֹת נִמָּחוֹת,
מֵאֵין הַשֵּׁם עֲלֵיהֶן.
אֵי-שָׁם פְּחָדִים וְזַעֲוָה,
מִי אֵלֶּה הַקְּבוּרִים?
שָׁמָּה קִבְרוֹת-הַתַּאֲוּה
וּמֵתֵי חַטֹּאוֹת-נְעוּרִים…
וּפֹה בַּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי,
חֲנוּטָה אַחַת סְגוּרָה;
וּכְנֵר-הַתָּמִיד, יְגוֹנִי,
אִשּׁוֹ סָבִיב תָּאִירָה.
קְרָא-נָא כְּתֹבֶת הַמַּצֵּבָה,
תִּקְפָּא כְּקֶרַח צָפוֹנָה;
"פֹּה תִּשְׁכַּב לְמַעֲצֵבָה
הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה"…
הַבֵּט בְּעֵמֶק שַׁחַת
שָׁם מַצֵּבָה נִמָּחָה;
עֲלֵי עָפָר נָחַת:
“אַהֲבָה נִשְׁכָּחָה”…
הִנֵּה בְּאֲרוֹן זִכְרוֹנִי
מִמֹר לְבוֹנָה מְקֻטָּרָה;
מִנֵּר-הַתָּמִיד יְגוֹנִי
מִסָּבִיב תּוֹפַע נְהָרָה.
עֲלֵי הַמַּצֵּבָה רְשׁוּמָה,
שֵׁם הַמֵּתָה הַיְקָרָה;
"פֹּה תִּשְׁכֹּן דוּמָה
“אַהֲבָה – נִסְתָּרָה”…
וּמַצֵּבָה שְׁבוּרָה נוֹשָׁנָה
עַל גַּל-קֶבֶר נִצָּבָה;
עָלֶיהָ רָשׁוּם: "פֹּה נִטְמָנָה
תִּקְוָה נִכְזָבָה"…
כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת נִשְׂגָּבוֹת,
כַּמָּה גְוִיּוֹת טְהוֹרוֹת;
וּרְגָשׁוֹת-נְפָשׁוֹת נֶאֱהָבוֹת
נִקְבָּרוּ מִבְּלִי סְפוֹרוֹת?
כַּמָּה אֲרוֹנוֹת זִכְרוֹנוֹת
נִשְׁבָּרוּ, חָלָפוּ, עָבָרוּ;
וְכַמָּה נֵרוֹת – יְגוֹנוֹת
כָּבוּ אוֹרוֹתָם בָּעָרוּ?
הַשִּׁכְחָה הִיא הַתּוֹלֵעָה
וּכְבָר רֻבָּם אָכָלָה;
וּמִרְקַב רוּחַ נְכֵאָה,
כְּבָר נִרְקָבוּ כָּלָה.
רֻבָּם מִמוֹתֵי הַתַּחֲלוּאִים
פֹּה לִקְּבָרוֹת הוּבָלוּ;
וְרֻבָּם בִּלְתִּי לִי יְדוּעִים,
כְּנֵפֶל-אֵשֶׁת כָּלוּ.
גַּם קִבְרוֹת-הַקְּדוֹשִׁים
בַּאֲרוֹנוֹת הִנֵּה קְבוּרִים?
בְּגַלֵי קְבָרִים שְׁלֹשִׂים
בְּחֶלְקָה אַחַת סְדוּרִים.
מַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת, רָמוֹת,
סָבִיב לִמְרַאֲשׁוֹתָם;
אוֹתוֹת עֲלֵיהֶן נִרְשָׁמוֹת
נִקְרָאוּ בִּשְׁמוֹתָם.
בַּאֲרוֹנוֹת הֵם כַּחֲנוּטִים,
כְּמֵתֵי עוֹלָם קְבוּרִים;
בְּתַכְרִיכֵי הַדְּאָגָה לוּטִים
הֵמָּה – יְמוֹת הַנְּעוּרִים.
הֲתֵדַע אֵלֶּה גְּלָמִים
שָׁבוּ פֹּה לַעֲפָרָם?
מֵתַי הַשָּׁנִים, הַיָּמִים,
וּשְׁלֹשִׂים הֵם לְמִסְפָּרָם.