הִנֵּה הֵם, זָרִים וְזָרוֹת,

יְבָרְכוּ צְעָדַי בָּרְחוֹב.

בְּתוֹכָם – רְחוֹקָה, וְעֵינַי מְאִירוֹת,

וְהַבֹּקֶר מֵאִיר וְקָרוֹב.

רַק אַתָּה, יְדִידִי, לֹא תָשׁוּב לְעוֹלָם

לְלַוּוֹת צַעֲדִי בְחִיּוּךְ.

כּוֹכָבִים נִפְרְדוּ. אֶתְבּוֹנֵן בְּכֻלָּם –

וְאֵינְךָ, וְאֶצְעַד

בְּתוֹכָם לְבָדָד.

כִּי רָצִיתִי מִפִּיךָ מִלָּה שֶׁל אוֹר,

זָרִים נְתָנוּהָ, וּבִי מִין קֹר

שׁל בֹּקֶר זוֹרֵחַ הָפוּךְ.