אִישׁ בַּר-לֵבָב, אָדָם נְקִי כַּפַּיִם,
לָמָּה לוֹ קֶשֶׁת וְרֹמַח הַמַּוְרִים?
לָמָּה לוֹ תַעַר הֲרֵה חִצֵּי-רַעַל?
תַּעַן לִי, פוּסְקוּס.
גַּם-כִּי בַּסִּירְטִים1 יֵלֵךְ, בְּנוֹף-נֶגֶב,
גַּם-כִּי יֵט אֹרַח בְּיַעַר קַוְקַזוּס
צַר-לֵב בְּאוֹרֵחַ, אוֹ בְּחֶבֶל הַפֶּלֶא
רְחוּץ מֵי הִידַסְפֶּס.2
יַעַן פְּגָשַׁנִי בְּיַעַר סַבִּינָה
זְאֵב — וְאֵין לִי נֶשֶׁק — פִּי שִׁיר לְלָלָגֶה,3
בָּא — מְטַיֵּל לִי מָרוֹם עַל כָּל צַעַר —
רָאָה וַיָּנֹס.
אֵין כַּמִּפְלֶצֶת בְּאַפּוּלְיָה,4 בָּאָרֶץ
זוֹ הַזּוֹעֶמֶת, עַל הַרְרֵי אֹרֶן;
טֶרֶם תִּוָּלֵד כְּמוֹתָהּ בְּמִדְבַּר יוּבָּה5
הַזָּן בְּנֵי-לָיִשׁ.
קוּם הֲבִיאֵנִי אֶל אֶרֶץ הַקֶּרַח,
וְאֵין בָּהּ כָּל-רוּחַ חַמָּה עֵץ-לוֹטֶפֶת,
בְּעוֹלְמוֹתָיו יֵרְדְּ יוּפִּיטֶר6 בְּזַעַם
בְּעַרְפִלֵּי חשֶׁךְ.
קוּם הֲבִיאֵנִי קָרוֹב אֶל פְּנֵי שֶׁמֶשׁ,
אֶל-מַעְגְּלוֹתֶיהָ בְּכִכָּר לֹא נוֹשֶׁבֶת —
חֵן-צְחוֹק לָלָגֶה אַךְ הוּא יְעַנְּגֵנִי
וְלַהַג לָלָגֶה.7
תל-אביב, 7.1.39
-
שני שרטונים בצפון ים אפריקה. ↩
-
הנהר הידַספֶּס מעלה על הדעת את כל האגדות הקשורות עם הינדו. ↩
-
בשם זה ובצלצולו כבר יש מן הפטפוט והלהג. ↩
-
חבל בדרום איטליה. בכלל, כאן הגזמה מתוך ליצנות. ↩
-
נומידיה, ממלכתו של המלך יוּבָּה. ↩
-
אלוהות רומית, אל–האלים. ↩
-
שקט ושליו הלך לו המשורר ביער, והנה זאב נורא לקראתו; ואף–על–פי שהיה המשורר בלי נשק — נס מפניו הזאב. אינו רואה בזה שום פלא, כי הדבר קרה מפני שהוא בר–לבב ונקי–כפיים. מצפון טוב — טוב מנשק. מתוך החרוזים האחרונים יש להסיק, כי גם האהבה — מגן לו. ↩