למיכאל

הָאִם לֹא תֵּדַע כִּי עַל יָם שֶׁל מָוֶת אֲנִי נִשֵּׂאת אֵלֶיךָ

לֹא עַל הַסְּטִיכְּס, נָהָר אָצִיל בְּתֹפֶת שַׁיִשׁ

לֹא כָּאָרוֹן הַנּוֹהֵג בַּשֶּׁבֶר הַטָּרוּף,

אֲנִי קְרֵבָה כְּנֵס נוֹשֵׁם בַּעֲרֵמַת הַיְּלָדִים בַּבּוֹר

עַל לְחַיַי עוֹד נָחוּ תַּלְתְּלֵי הָאָח שֶׁבְּמוֹתוֹ חָיִיתִי

נְשִׁימָתוֹ הָרוּחַ בְּשַׁעֲרוֹתַי

הַצְּעָדִים כָּבְדוּ טָבְעוּ בַּעֲרֵמוֹת רַגְלַיִם

נִתְּקוּ הָאַבְזָמִים

וְהֵיכָן הַנַּעֲלַיִם

שֶׁאֵין דַּרְכָּן מִתּוֹךְ הָאֵפֶר?

הֲאִם לֹא שָׁמַעְתָּ בְּהֶמְיַת גְּרוֹנֵנוּ אֶת הַשֶּׁקֶט

אֶת הַצְּעָקָה הַלֹּא מַרְפָּה הַלֹּא פּוֹסֶקֶת

שֶׁל הָרָאשִׁים

שֶׁמִּכְסָתָם הוֹתִירָה כָּף שֶׁל יָד מוּטֶלֶת

שֶׁאֶת חַיֵּינוּ לָשָׁה

הָאִם לֹא תִּרְאֶה

הִנֵּה עוֹמְדִּים מֵאֲחוֹרֵי פָּנֵינוּ טוּרֵי קְרוֹנוֹת

כַּאֲבָנִים מְגֹאָלוֹת

אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתָנוּ

בְּמַסָּע קָבוּעַ מֵאֵי אָז

הֲלוֹם

הֵן צְפִירָתָן חֻפָּה לָנוּ

עַמּוּד עָשָׁן לְהַנְחוֹתֵנוּ

עַד לְיַרְכְּתֵי הָרוּחַ.