בֹּאִי / אלתר לוין
בֹּאִי אֶל אַרְצִי, בַּת שְׁחוֹר הָעֵינָיִם,
בַּת שַׂעֲרוֹת עַרְמוֹן, שְׁאוֹן גּוֹלָה עֲזֹבִי:
אַרְצִי גַן עֵדֶן! פֹּה תְכֵלֶת שָׁמָיִם,
פֹּה אָבִיב, פֹּה תְחִיָּה, אַרְצֵךְ אֱהֹבִי!
שׁוּרִי: הָרֵי יִשְׂרָאֵל רֻקְּמוּ בִזְהַב
אוֹרוֹת וּמְאוֹרוֹת וְּשְׁמָשׁוֹת וָיָם –
זֶה זְהַב הַגְּאֻלָּה, זְהַב הַמֶּרְחָב,
רַעֲנָן וְחָפְשִׁי כִּגְאֻלַּת הָעָם!
אֵין מָגוֹר לַנִּכְנָע, לְאַסִּיר כֶּלֶא! פֹּה
אַרְמוֹן הַחֵרוּת, הַשּׁמֶשׁ, הָאוֹר:
רָקִיעַ הֶגְמוֹנִי, כֹה פֶלִי וְכֹה
כָּחֹל וְנִשָּׂא, זְבוּל נִצְחִי לַדְּרוֹר!
קְחִי כָּתְנוֹת אוֹר, קְחִי שַׂלְמַת הַמִּזְרָח!
חֻפָּתֵךְ קוֹמַמְתִּי בְּאֶרֶץ הַהוֹד;
בֹּאִי נָא, בֹּאִי אַסִּירַת הָרְהָטים,
עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל מְחַכֶּה הַדּוֹד!