לבנה תלוּיה מעלי
עגוּלה וטיפשית מקרינה
לים המלוּח עד מוות.
האורות מתחלפים, על הבמה
עוֹלה לאט אסלה כחוּלה שקוּפה
ודור בוֹנוּאלי שחרחר עוֹבר
ומשליך את החבילוֹת לחוֹל הארוך.
משׂמאל הספק־שבדים ממלמלים על
סיגריה של 7 בערב.
כמה טוֹב בחדר החמים. המוּסיקה
לא מבינה כמה שיש חלל ריק
בלעדיה. כל אוֹהבי נישארוּ מהעבר
השני ואני רוֹחץ ערום במימיו
הזהוּבים של הרוּביקוֹן הענק.
הכל נדחק ללילה בסוּריאָליזם קיטשי.
רכבת עברה, המסילה התנדפה
הרוֹכבים משקיפים והן מדברות
על שירה. אלו הן הבנות של התקופה.
האנשים נישכחוּ וכל מי שעדיין זוֹכר
את העתיד לא מדבּר.