יֵשׁ עֵצִים, עֲצֵי-גַן, אֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַחֹרֶף,

וּבְעָמְדָם חֲשׂוּפֵי-בַד, כָּעִיר כְּתֹם שֹׁד-מֵץ,

סִיעוֹת-גִּיל יִפְקֹדוּ – וּבְאֵין חֲמַת הַטּוֹרֵף –

צִפֳּרֵי-יָהּ בְּשִׁיר וּבְלַהֲגָן עַד אֵין-קֵץ.

מַה נָּעַם שִׁיר-הַגִּיל, הִצִּפְצוּף וְהָרְנָנִים!…

הָאַנְקוֹר מוּעָף בָּא, עוֹד טֶרֶם יַצִּיב יָד

בֵּין עַנְפֵי הָעֲנָק… כְּשַׁרְשְׁרוֹת אֲבָנִים,

שֶׁכֻּלָּן אַבְנֵי-חֵן, יִתְנוֹצֵץ כְּפוֹר-הַבָּד.

אָז נִדְמֶה לִי הָעֵץ וְהִנּוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ,

וַהֲמוֹן נִשְׁכָּחוֹת יֵשׁ בַּחֲלוֹמוֹ יִרְאֶה אָז.

אַגָּדַת-קֶדֶם כֵּן גַּם הִיא תָּרִיעַ רֵעַ

כֵּן דּוֹבֵב חֶרֶשׁ שִׁיר הַמָּלֵא תֹּם וָרָז.

אַךְ יֶשְׁנוֹ עֵץ לַשָּׁוְא שָׁמַיְמָה יִפְרֹשׂ כַּפָּיו –

מִדָּלְיּוֹתָיו הוּא לֹא תְּנַעֵר צִפּוֹר-דְּרוֹר.

הַשֶּׁלֶג עָלָיו נָח: עַל בַּדָּיו וְעַל אֲגַפָּיו

תְּנוּחֶינָה כַּאֲבַק-הַכֶּסֶף דִּמְעוֹת כְּפוֹר;

וְלֹא עָלָיו נִתָּךְ שִׁיר, וּדְמָמָה בֵּין פֹּארוֹתָיו,

וְכִפְלַיִם קוֹדֵר הוּא מוּל שְׁכֵנוֹ עוֹמֵד

וּדְמוּת הֶעָקָר לוֹ: הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו,

עֲרִירִי, גַּלְמוּד, זָר, וְלֹא עָלָיו יָשִׂישׂ בֵּן.

אִם יָאִיר לוֹ הַיּוֹם, אוֹ סַעֲרוֹת יָם יָמֵרוּ,

אֵינֶנּוּ שָׂם עַל לֵב, כִּי מַה לַיְקוּם וְלָעֵץ?

כְּאִישׁ הִשָּׁהוּ אֵל חֲלוֹמוֹת טוֹב יְדַבֵּרוּ

וּמִקְסַם תִּקְווֹת חַי הַנֶּאֱבָק עַד הַקֵּץ…

אודיסה