תָּאֳמֵי יוֹנִים

מָרוֹם עָפוּ,

שָׁפְלוּ, גָּבְהוּ

לֹא יִיעָפוּ. –

– הָלְאָה, מָעְלָה

יוֹנִים שְׁתָּיִם!

עַד שְׁחָקִים

שְׁמֵי שָׁמָיִם! –

שְׁתֵּי הַיּוֹנִים

שָׁטוּ, דָּאוּ,

גָּבְהוּ רוֹם,

בָּרֹם שָׁקָעוּ.

מָרוֹם, רוֹמָה

עַל הֶעָבִים,

עַד הַשֶּׁמֶשׁ,

רֹאשׁ כּוֹכָבִים…

וַיִפְגָּשֵׁן

שָׁם כְּרוּב קָטָן

וּבְכַנְפוֹתָיו

כִּסָּן, עָטָן.

צַח הַכְּרוּב

מִצֶּמֶר צָחַר;

שְׁתֵּי כַּנְפוֹתָיו

כַּנְפֵי שָׁחַר.

עֵינָיו יוֹנִים,

חֶסֶד פָּנָיו;

רַגְלָיו שָׁלוֹם,

אוֹר מִלְּפָנָיו.

מִצְחוֹ נֹעַר,

אַפּוֹ בְשָׂמִים;

טוֹב כָּאֵם,

כַּיֶּלֶד תָּמִים.

נֶחְמָד, נָעִים

רַךְ כְּשַעֲוָה. –

כֻּלּוֹ אוֹמֵר

כְּרוּב אַהֲבָה!..

וַיִקָּחֵן

עַל אֶבְרָתוֹ

וַיִשָּׂאֵן

לִמְעֹנָתוֹ

נְוֵה הַקֹּדֶשׁ

נְוֵה הַטֹּהַר;

מְעוֹן הַשָּׁלוֹם

מְעוֹן הַנֹּעַר.

פֶּרַח עֵדֶן

אַט, יֵט שׂוֹכֹה,

חֵן, אַהֲבָה

רָצוּף תּוֹכוֹ.

מַעְיַן יֶשַׁע

שָׁם יִקָּוֶה

יַזֵּל צֶדֶק,

יֵט נְדָבָה.

חֶבְיוֹן קֹדֶשׁ

קוֹל דְּמָמָה

כְּבוֹד אֲדֹנָי

חוֹפֵף שָׁמָּה…

מַשּׁק רוּח

בֵּין צֶאֱלִים.

יִזַּל, יִזַּל

רֹן אֶרְאֶלִּים.

נֵזֶל יַיִן

יֵלֵךְ קוֹלָם,

יַזֵּל תִּקְוָה,

תְּחִיַּת עוֹלָם…

יָצוּד נֶפֶשׁ,

יִשְׁבְּ הָרוּח…

– כְּרוּב אַהֲבָה

שָׁם יָנוּחַ!..

שְׁתֵּי הַיּוֹנִים

מִכַּנְפוֹתָיו

הוֹצִיא, נוֹפֵף. –

וַחֲמֻדוֹתָיו –

הֵרִים, בֵּרַךְ

וַיַעֲנִיקֵן

וַיִּשּׁקֵן

וַיַּשִּׁיקֵן.

וּלְנֹגַהּ סַהַר

יוֹנִים שְׁתָּיִם

שָׁטוּ, נָטוּ

מִשָׁמָיִם.

זַכּוֹת נוֹצָה

לִבְנוֹת כָּנָף

יָרְדוּ, עָמְדוּ

עַל בַּד עָנָף.

הַנֶּאֱהָבוֹת

הִתְרַפֵּקְנָה,

פָּרְשׂוּ אֵבֶר

וַתַּשּׁקְנָה…

* * *

– שׁוֹבְנָה יוֹנִים

הָאֹהֱלָה,

רְוֶינָה דּוֹדִים

נֶצַח סֶלָה!!!

כתב יד. פורסם ב“הדאר” תש"ז